מונגוליה 2004. היא אוסטרלית מדהימה עם שורשים הולנדיים העונה לשם קריסטין, ואני ישראלי חרמן שהרגע הגיע מסין אחרי מסע מפרך בטיבט ובמדבריות של צפון סין. מקום המפגש הוא גסטהאוס חמוד בפרברי אולן-באטר, עיר הבירה של מונגוליה, בו אני חלקתי חדר גדול עם עוד 5 אנשים אחרים (3 מיטות קומותיים) והיא היתה בחדר של 3 בנות בקצה המסדרון.

זוג בטיול מחפש מקום ללילה

כבר מהמבט הראשון היה קשה לי להוריד את העיניים ממנה. אמנם היא היתה קצת מלאה, אבל היו לה עיניים כחולות מדהימות ומראה בלונדיני כיאה להולנדית טיפוסית. לא יכולתי להסתיר את החיבה שלי כלפיה, וישר ניגשתי לדבר איתה. כך עברו להם היומיים הראשונים כשאנחנו מתקרבים לאט לאט האחד לשניה, ומבלים יותר זמן ביחד. בלילה השני יצאנו לחגוג במועדון ריקודים בעיר. החוויות מהמועדון המונגולי הן סיפור בפני עצמו, אבל בשורה התחתונה הגענו חזרה לגסטהאוס ב-3 לפנות בוקר, מחובקים ועם הרבה רצון טוב. ואז עלתה הבעיה – איפה עושים את זה? בחדר שלי כולם ישנו וחלק אפילו נחרו, ואצלה היו עוד שתי בנות חסודות שלא היה בא בחשבון להפריע להן. עמדנו ככה מתוסכלים בסלון של הגסטהאוס ואובדי עצות.

הדילמה הזו קורה הרבה מאד פעמים בטיולים ארוכים. זה מה שקורה כשכולם מסביבך צעירים, שזופים ונראים יחסית טוב. כולם מסתובבים עם הרבה ליבידו ומבלים ביחד, בעיקר בשתייה ועישון. כל הסיטואציה הזו, ביחד עם חוסר דאגות ותחושת שחרור, גורמת לכך שהיצרים גוברים ובסופו של דבר רוצים שני הצדדים להתייחד. אז עולה הבעיה, איפה עושים את זה. במקרה של חדרים זוגיים זה יחסית קל, פשוט לוקחים חדר אחר או זורקים את החבר ללילה החוצה. לפעמים אפילו לחבר יוצא מזה משהו כי הוא מבלה את הלילה בחדר של הבחורה, עם החברה הבודדה שלה. אבל מה עושים כשמדובר בגסטהאוס עם חדרים משותפים? כיצד מתמודדים עם חוסר הפרטיות?

על מנת להתמודד עם הבעיה הזו, הכנו לכם כאן מדריך מלא של מה אפשר לעשות וממה להמנע:

• Get a room – הפתרון הקל ביותר, אם הוא אפשרי, זה לקחת חדר בשביל שניכם. ברוב המקומות יש חדרים זוגיים, ואם לא, אז יש מלון אחר באזור, ולכן הפתרון הפשוט ביותר זה להשכיר עוד חדר. בצורה כזו תוכלו לקבל את כל הפרטיות שבעולם, ואף אחד לא יפריע לכם בלילה. הבעיות היחידות שיכולות להתעורר מהפתרון הזה הן שלא תמיד יש חדר כזה באזור, וגם שלא תמיד יש כסף בשביל זה. בטיול אחרי צבא, רוב הישראלים חוסכים כל שקל רק כדי לשרוד עוד יום בטיול, ולכן ללכת ולהוציא כל כך הרבה על חדר זוגי פרטי זה משהו שבדרך כלל מחוץ לתקציב שלהם. מצד שני, זה כסף שיוצא על דברים טובים, ולכן שווה לשקול את החלופה הזו.
• במקלחת – הפתרון הזה הוא החלופה הקלה ביותר במקרים שאין בהם חדר בנמצא. מחכים ללילה, מתגנבים ביחד לאחת המקלחות, ונהנים בזמן שהמים זורמים להם (לא צריך לחסוך בחו"ל). הפתרון הזה מאד נקי, ומאד מקובל על ידי שאר התיירים. רוב האנשים שרואים זוג נכנס או יוצא ממקלחת מניחים שזה זוג שרוצה קצת פרטיות, ומפרגנים להם. כדאי שלא ישמעו צעקות וגניחות מהמקלחת כי אז זה יהרוס קצת את הפרגון שהאנשים בחוץ נותנים לכם, אבל מעבר לכך זה פתרון מושלם. הזהרו ממקלחות שיש בהן הפרדה בין בנים לבנות, כי אז תמיד עדיף ללכת לאלה של הבנים. כמו כן שימו לב למקומות שיש בהם רק מקלחת אחת, שם האנשים יהיו הרבה פחות סלחניים וסובלנים כלפיכם.
• בשירותים – כמו האופציה של המקלחת אבל בלי כל ההטבות. אמנם השירותים זה מקום עם הרבה פרטיות, ובלילה אין שם הרבה תעבורה. אבל בניגוד למקלחת, מדובר במקום מזוהם לרוב, מאד מוגבל במרחב התמרון, ואנשים הרבה פחות סלחניים לזוגות שיוצאים מתאי שירותים. כדאי לכם גם להזהר מסקס פרוע מדי כי אז האסלה עלולה להשבר, ובעל המקום יהיה עצבני עליכם מאד.
• בפינה חשוכה – עם השנים למדתי שבכל מקום תמיד אפשר למצוא פינה חשוכה. הפינה הזאת יכולה להיות בחדר המדרגות דרך למרתף, בפינה של חדר הכביסה מאחורי כל המכונות, בקבלה של המלון בלילה כשכולם ישנים ואפילו במעלית כשעוצרים אותה בין הקומות. זה לא משנה מה המקום, תמיד תוכלו למצוא לכם פינה חשוכה כזו. ובפינה הזו, תוכלו בשקט בשקט לעשות כל מיני דברים בחשיכה בלי שאף אחד ישים לב אליכם. הבעיה בדרך כלל במקומות האלה היא האפשרות להחשף מאד מהר, ולכן עליכם לדאוג להיות שקטים וקשובים כל הזמן לכל רחש שנשמע באזור, וכן לדאוג שהבגדים יהיו במצב שבו אפשר יהיה להחזירם למקום תוך 2-3 שניות בלבד. אם תעמדו בתנאים האלה, תוכלו להנות מאד מכל הפינות החשוכות האלה.
• בחדר המשותף – לחצופים ולאמיצים מביניכם, ישנה תמיד האפשרות לעשות את זה בחדר המשותף כשכולם ישנים. אך גם כשעושים את זה צריך לזכור כמה דברים. הראשון הוא שעליכם לחכות לשעות הקטנות של הלילה, בהן כולם ישנים את השינה העמוקה שלהם, אחרת כל רעש קטן שתעשו יעורר מהומה בחדר. הדבר השני הוא שכדאי מאד שלא יהיה מישהו זר בסביבתכם. חברים קרובים עוד יקבלו רעשים בלילה בסלחנות, אבל זרים לא. כמו כן, אם מדובר במיטת קומותיים, אף פעם אל תעשו את זה כשיש מישהו באחת משתי המיטות. המסכן ירגיש רעידות וזעזועים כל הלילה במיטה וישנא אתכם לעד. זוג שפגשתי במונגוליה שיפר את השיטה בכך שהם לקחו מיטת קומותיים ביחד, שמו את כל הציוד על המיטה העליונה, ותלו סדין גדול וכהה שכיסה לגמרי את הפתח למיטה התחתונה. בצורה כזו הם זכו ללא מעט פרטיות בתוך החדר, ואף אחד לא יודע מה הם עשו שם בלילה (ולפעמים גם ביום).
• בחוץ – אם כל מה שנכתב כאן לא הצליח לכם, או שבכל פעם שניסיתם פגעתם ברגשותיו של אדם זה או אחר, אז תמיד ישנה האופציה של למצוא מקום שקט ומבודד מחוץ למבנה. הטבע זה מקום מופלא להרבה מאד דברים, ואחד מהם זה גם הבעת אהבה בין שני אוהבים. אופציה זו כמובן קיימת רק במקומות בהם יש טבע באזור של הגסטהאוס (בדרך כלל יש). בימים אלה בהם לכל אחד יש מצלמה דיגיטלית בסלולארי או במצלמה הקטנה שבכיס, כדאי להיות ערים לעובדה זו ולבחור את המיקום בקפדנות. כמו תמיד עדיף בשעות הדמדומים או בלילה, ותמיד תשימו לב שאתם לא חשופים מדי. בחלק מהמדינות המשטרה יכולה להעניש אתכם על התנהגות לא נאותה בציבור, ולכן שימו לב גם לכך.

ומה לגבי הסיפור של קריסטין? אנחנו בחרנו באופציה של החדר המשותף, רק כדי לגלות שהפרענו לחבר שלי כל הלילה. משם עברנו למקלחת ולבסוף החלטנו שאנחנו מספיק בוגרים ולקחנו חדר לבד. הרומן הזריז שלנו נמשך כמה ימים, ושוב חזר על עצמו חצי שנה אחר כך כשנפגשנו באירופה. היום היא נשואה לספרדי וחיה בברצלונה ואני עדיין מחפש את עצמי בגסטהאוסים בעולם.

פוסטים בנושאים דומים:

1. איך תדע שהדרך מהדייט למיטה סלולה?
2. הקאמה סוטרה פוגשת את הסרט טרון

המתיחות בין דרום לצפון קוריאה בחודשיים האחרונים עלתה לגבהים חדשים, בעקבות ספינת המלחמה הדרום קוריאנית שהוטבעה. בצפון קוריאה טוענים שאין להם חלק בהטבעת האונייה, אבל בדרום משוכנעים שאין סיבה אחרת לכך שהיא הוטבעה. חקירה בנושא זה מתבצעת בימים אלה, אבל עד שיתברר תוצאותיה, הדרום כבר החל לבצע פרופוגנדה נגדית, ולצורך כך הוא נעזר בבנות קוריאה החמודות.

הדרך שבה הדרום נוקט היא דרך הצבת רמקולים ענקיים ליד הגבול עם הצפון, ודרכם הם ישדרו מוסיקה של להקות בנות דרום קוריאניות אוטנטיות. השלב הבא בתוכנית יהיה להציב מסכי ענק כדי שגם אפשר יהיה לצפות בבנות כשהן מפזזות להן על המסכים. הסיבה לכך היא פשוטה, הדרום רוצה להפגיז תרבותית את הצפון ולשדר לתושבים שם, ובעיקר לחיילים שעומדים על המשמר בגבול, איך זה לחיות חיי חירות מערביים ודמוקרטיים.

ארה"ב נקטה בשיטה דומה לכך בסוף המלחמה הקרה, בנסיונה להוכיח לעם הרוסי שיש הרבה טעם בעולם המערבי, ושהמותגים של האמריקאים כמו הג'ינסים ומקדולנדס, זה בדיוק מה שחסר להם בחיים. מסתבר שזה עבד, ורוסיה נשטפה בכל המותגים האמריקאיים מייד עם תום המלחמה הקרה והתפרקות הגוש הסובייטי. בצורה דומה גם הדרום קוריאניים מנסים לנצח את המלחמה, ולהשפיע דרך הרצונות של החיילים הפשוטים שעומדים על הגבול בין שתי המדינות.

תגובת הצפון ליוזמה הדרום קוריאנית היתה באיום לפוצץ את כל הרמקולים בשלב ראשון, ובשלב שני להפוך את עיר הבירה של דרום קוריאה, סיאול, ל"ים של להבות". בתור מישהו שטייל בדרום קוריאה, אני חייב לציין שאם זה יקרה זה יהיה עצוב מאד. סיאול, למרות היותה עיר חסרת אטרקציות, היא עיר תוססת מאד והאנשים בה מאד שמחים. לצאת בלילה בסיאול זה תענוג וחוויה לכל אחד (בעיקר באזור הסטודנטים). אפילו ביקור באזור החיץ בגבול בין הדרום לצפון מראה תמונה של חוסר אונים מהצד הדרומי שמשתוקק כבר לסיים את המלחמה המטופשת הזו ולחזור להיות מדינה אחת מאוחדת.

לא ברור מה הולך לקרות שם, אבל אולי באמת דרך משיכה תרבותית, יצליחו בקרב הדרום לערער את השליטה של הצפון באנשים שלה, ואולי אפילו לבצע הפיכה בקרב הצבא. מעניין יהיה גם לראות אם חלק מהשחקנים של צפון קוריאה במונדיאל ינסו לערוק, כפי שהיה קורה פעם בתחרויות בינלאומיות בהן השתתפו נבחרות מהגוש הסובייטי. בכל מקרה, תהנו בינתיים מהקליפ של אחת מלהקות הבנות שיעזרו במלחמה בצפון המרושע.

פוסטים בנושאים דומים:

לא נמצאו פוסטים דומים

הרבה אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים קצת קיצוניים בטיולים שלהם בחו"ל (ולפעמים אף בארץ). יש משהו בהרגשת החופש שגורמת לאדם לאבד לפעמים פרופורציה ולקחת צ'אנס מעבר למה שהוא רגיל לו ביום יום. אישית אני מברך על כך וחושב שכל אדם צריך להרחיב את הגבולות שלו ולא להכנע לפחדים, אבל לפעמים עושים דברים שהם לא ממש בטיחותיים, והסוף יכול להיות גרוע מאד.

באמת נראה לכם שהוא לא ייכנס בחריץ??

אז אמנם זה נכון שבכל דבר שעושים אפשר למצוא משהו גרוע, והיום גם אפשר למות מכל דבר, אבל ישנם מספר דברים שרמת הסכנה בהם די גבוהה, ולא מעט אנשים מצאו את מותם בהם. אני שוב מודה שחלק מהדברים האלה, הם דברים שאני כן בחרתי לעשות, אבל זה לא אומר שזה מומלץ וכן יש לדעת שהסכנה אורבת לכם בעשייה זו.

1. לצלול עם כרישים – אז נכון, ישנם מספר מקומות בעולם שבהם הכרישים אינם תוקפניים, וזה בטוח לצלול איתם, בלי ציוד מגן. אבל ישנם מקומות אחרים, כמו דרום-אפריקה, שם אפשר לצלול בכלוב בתוך הים עם כרישים רצחניים כמו האמלץ הלבן. החוויה הזו, שנראית לי טראומתית מאד, עולה הרבה כסף ואמורה להיות בטוחה. לצערנו לא כל מה שמספרים לכם הוא נכון, והכרישים האלה הם מכונות הרג שיודעות כמה טריקים. הסרטון הבא יבהיר לכם עד כמה העסק מסוכן ולא בטיחותי:
2. אופניי הרים בכבישי מוות מסביב לעולם – אז נכון, זה כיף לא נורמלי לקחת אופניים ולעלות ולרדת הרים מטורפים כשמסביבך נוף בראשיתי הכולל הרים מושלגים, יערות, ומעט מאד סימנים לאנושות. אבל צריך לדעת לפעמים לבחור את המסלול הנכון, ולהתרחק מהכבישים הלא נכונים. אם לדוגמא יש כביש כמו כביש המוות בבוליביה, בו בכל שנה צונחים לתהום אוטובוסים ומשאיות בגלל שהוא צר מדי להכיל את כולם, אז למה להוסיף לשם עוד כלי רכב, קטן ככל שהוא יהיה. אם בכביש בארץ, עם 2 מסלולים ושוליים יחסית רחבים, מכוניות הורגות רוכבי אופניים, אז למה לנסוע על כביש צר מאד עם תהום מטורפת? לצערנו כבר מתו מספר ישראלים ככה, וכנראה ימותו עוד.
3. טיפוס הרים – כמו עם אופניי ההרים, גם כאן מדובר בחוויה מדהימה. אני אישית הסתובבתי רבות בהרים גבוהים, כמו האוורסט, הר קניה, הרמה הטיבטית וצפון הודו, אבל גם בטרקים כאלה מאד חשוב להקפיד על מספר דברים. הדבר הראשון שכולם נוטים להתעלם ממנו זה מחלת הגבהים. מחלה זו לצערנו עדיין לוקחת חיים, למרות כל המודעות למחלה. אנשים פשוט מאד לא מקשיבים לגוף שלהם, ולמרות שהם מרגישים כאבי ראש ולפעמים אף יותר, הם נוטים להמשיך ולא לעצור. אולי זה הגאווה ואולי זה הטפשות (לפעמים זה היינו הך), אבל התוצאה היא זהה. הנוהל הוא יחסית פשוט, אם מרגישים קצת רע, נשארים במקום עוד יום או אפילו יומיים לפני שממשיכים הלאה, ואם מרגישים ממש רע, יורדים מייד בגובה. אנשים משום מה חושבים שהם ילכו לישון והכל ייפתר, ולרוב הם פשוט לא קמים בבוקר. מספר ישראלים איבדו כך את חייהם וחבל שכך. מעבר לזה, בטיפוס הרים מאד חשוב לשים לב לירידות. נתון מפורסם מאד מהר האוורסט הוא שרוב האנשים מתו בדרכם למטה מאשר בדרכם לפסגה. הסיבה היא לרוב פזיזות, הרגשה שהסוף קרוב ופשוט חוסר תשומת לב. גם לי זה קרה בצפון הודו, אבל למזלי יצאתי רק עם מספר צלקות קטנות.
4. גורילות בערפל – אני משער שמעט מאד ישראלים מגיעים לשם, בגלל שאפריקה זה מחוץ לנורמה החברתית של הטיול לאחר הצבא, אבל למי שמגיע לאזור אוגנדה-רואנדה, ישנה אפשרות ללכת לראות גורילות הרים בסביבתם הטבעית. טיול זה הוא טיול מדהים שאני ממליץ עליו לכל אחד, אבל צריך לדעת מספר דברים. מדובר בטיול הליכה ביער גשם, כשמלווים אתכם מספר מקומיים בלבד. אם אתם עושים את זה במקום מאורגן אז אני משער שזה עם יותר אנשים, אני עשיתי את זה בזאיר וזה היה ממש מאולתר. ברגע שפוגשים את הגורילות הכל יכול לקרות. בהתחלה אתם תראו אותם מרחוק, אבל לאט לאט הן עלולות להתקרב אליכם. אם מתחשק להם לדוגמא לגעת בכם, הם יעשו את זה. הסכנה בטיול כזה טמונה בעובדה שגורילת הרים שוקלת כמה מאות קילוגרמים, כשזקן השבט, ה-silverback, שוקל בדרך כלל כ-500-600 קילוגרם. אם אחד כמוהו, או אחת הנקבות, קופץ עליכם או מרביץ לכם המצב לא יהיה טוב. תנועה אחת לא נכונה לכיוונם, בייחוד לכיוון תינוק, או לחילופין מבט ישיר בעיניים, יגרום להם להגיב באגרסיביות כלפיכם ואז רק אלוהים יכול לעזור לכם. החוויה היא מדהימה, ואני ממליץ עליה בחום, אבל צריך לדעת שטמונה בה סכנה רבה.
5. נהרות – לא יודע למה, אבל משום מה בחו"ל, אנשים חושבים שנהרות גועשים הם דבר פשוט. אולי זה בגלל שאנחנו גדלנו בישראל, מקום שבו לערימת סלעים חומים קוראים נחל צאלים, ונהר הירדן ההררי זה בסה"כ זרימה איטית של מים, שאפשר ללכת בהם בקלות בחודשי הקיץ. בכל מקרה לישראלים יש נטייה בחו"ל לא להתחשב בשצף הנהר שהם פוגשים, והם מחליטים שאפשר פשוט מאד לעבור אותו ברגל בקלות. כמעט בכל שנה שומעים על מקרה של ישראלי שנסחף בנהר ומאז אבדו עקבותיו. אני אישית מכיר חבר טוב שניסה לחצות ברגל נהר סואן בצפון הודו, ובמזל הוא עדיין בחיים. הערה דומה יש גם לגבי ראפטינג. זה נראה מרחוק כמו ספורט מאד בטוח, עם כל הקסדות והמצופים, אבל האמת היא שאם אתם נכנסים למים עם צוות לא מיומן, או אפילו עם צוות מיומן, שניה אחת של חוסר ריכוז ואתם עלולים לאבד את חייכם. אשדים מסוג 5 ולעיתים רחוקות גם 4 יכולים בקלות לגבות חיי אדם, וגם זה קרה לא מעט לישראלים בחו"ל. אמנם ראפטינג זה דבר מדהים, אבל כדאי מאד לדעת עם מי עושים את זה, אפילו אם זה יעלה לכם כמה דולרים יותר.

ישנם עוד מספר דברים שאפשר לבצע בחו"ל כמו צניחה חופשית ממטוס, באנג'י וכדומה, אבל רמת הסיכון בהם יחסית קטנה. הסיבה היא שבדרך כלל מדובר בספורט אקסטרים שמאורגן על ידי חברות רציניות ואחראיות, ולכן הסיכוי לטעות שם קטן יותר. כנ"ל גם לגבי צלילה, אמנם מדובר בספורט מסוכן, אבל עם מיומנות נכונה והקפדה על הכללים, לא יקרה לכם כלום.

חשוב להדגיש שהמטרה של הכתבה הזו היא לא להפחיד אתכם ולגרום לכם לשיתוק. אני אישית עשיתי כמעט את כל הדברים שכתבתי עליהם, וממליץ על כל אחד מהם בחום רב. העניין הוא שצריך לפעמים לדעת למה נכנסים, ועוד יותר חשוב זה שצריך לדעת לבחור עם מי עושים את זה. הרבה פעמים אנשים חוסכים ואחר כך משלמים מחיר גבוה. טרק מאורגן לפסגת הר עם מדריך וציוד הכולל בלוני חמצן יכול בקלות להציל את חייכם, כנ"ל גם לגבי ראפטינג עם חברה מקצועית (כמו נהרות בישראל) או טיול אופניים באזור מדהים אך לאו דווקא על הכביש המסוכן בעולם. בכל מקרה תהנו יא זלאמה, חיים רק פעם אחת!

פוסטים בנושאים דומים:

1. המדינות שהכי מסוכן לטייל בהן
2. 5 הטרקים הטובים ביותר בנפאל
3. 25 דברים שכל מטייל חייב לעבור בחייו

מה יותר גרוע? תינוק צורח באוזן במשך 10 שעות או מישהו מסריח שיושב לידכם? ואולי בכלל הבעיה נעוצה בשמן מאחוריך שכל הזמן זז במקום שלו ודוחף את המושב שלך עם הרגליים שלו, או האיש חסר ההתחשבות שיושב מולך ומזיז את המושב שלו לאחור בדיוק באמצע זמן הארוחה? מה שבטוח זה שאחרי שביליתי עכשיו 19 שעות באויר, ועוד כמה שעות של המתנה במטוס ומחוצה לו, וזה בכל כיוון, יש לי כבר מספיק טינה בבטן בשביל כולם. תוסיפו לזה מספר שנים של עבודה בחו"ל, והרשימה של הטיפוסים המעצבנים רק מתארכת.

הלוואי וכל הטיסות היו נראות כל כך מסודרות (צילום: federico stevanin / FreeDigitalPhotos.net)

אז בלי להכביר מילים, נתחיל עם הטיפוסים שנמצאים שם רק כדי שתגיעו ליעד מותשים, עצבניים וחסרי מצב רוח:

1. בשורות הקדמיות של המטוס יושבים להם האנשים הזחוחים ביותר, הם בעלי הכרטיסים למחלקה הראשונה. אנשים אלה, יושבים להם בנינוחות בכסאות הרחבים שלהם, שניים בכל צד של המטוס, וצופים בכם בעיני עגל בזמן שאתם עוברים לידם בדרך למושב הצפוף שלכם מאחור. חברות התעופה רוצות לעודד שימוש בכסאות אלה, ולכן הן דואגות להוציא לנו את העיניים לגביהם. כבר עם תחילת הטיסה הדיילים מודיעים שישנם כך וכך שירותים במטוס אבל חלק נאה שלהם שמור אך ורק למחלקות העסקיות והראשונות. כל שאר ה-300 נוסעים צריך לעמוד בתור במסדרונות הדחוקים. מייד לאחר מכן מגיפים הדיילים וילונות כדי לחסום את הגן חיות שבאחורי המטוס עם החלק הקדמי האצילי. כל הסצינה הזאת כבר גורמת לכם להתחיל את הטיסה בהרגשת נחיתות, שלא נדבר על התנאים הצפופים שבהם אתם נמצאים.
2. במקום מושבכם, מחכה לכם השותף למסע. למזלי לרוב אני נופל על אנשים טובים, אבל לעיתים קורה שאתם נופלים על אדם גס ולא נחמד. אדם זה ייטה לרוב לפלוש למרחב הפרטי שלכם, זה ששילמתם עליו למעלה מ-1000 דולר, עם הידיים והרגליים שלו, וכמובן עם הכרית והשמיכה שהוא דאג לשים בצד שלכם. את רוב הטיסה אתם תאלצו לעבור במאבק מתמיד על שמירת המרחב שלכם, בין אם זה בידית המשותפת לכם ובין אם זה בקו הרגליים הדמיוני ביניכם. במקרה עוד יותר גרוע, אתם יכולים להתקע באמצע הספסל בין שניים כאלה, כמו שקרה לי פעם במשך 12 שעות בחזרה מהונג-קונג. מתישהו אתם כנראה תורידו את ההגנות בטעות לכמה דקות ואז הם יצליחו לפלוש לשטח שלכם ולהתקבע בו. פשוט תכירו במציאות ותנסו לחיות איתה.
3. בזמן שאתם ממתינים לכל הנוסעים לעלות למטוס אתם קולטים בעיניכם זוג או יותר גרוע אם חד-הורית, שעולים למטוס עם תינוק אדום מרוב צרחות. כל הדרך במעבר אתם צופים בהם צועדים ומתפללים שהם יישבו כמה שיותר רחוק מכם. כמה רבה האכזבה שדווקא לידכם הם בסוף מתיישבים, ואז במשך כל הטיסה אתם צריכים לסבול בכי וצרחות. תוסיפו לזה את העובדה שההורים של התינוק כל הזמן ישירו לו שירים ויעשו לו רעשים, וכן תצפו לכך שמדי פעם יעוף עליכם איזה צעצוע או חתיכת אוכל שהעולל לא רצה. לפעמים המצב מחמיר ומסביבכם יש להקה שלמה של תינוקות ואז ברגע שהאחד מתחיל לצווח, כל השאר עונים לו ודואגים להעיר את כל האנשים במטוס.
4. לפעמים תינוק צורח זה פתרון טוב יחסית, לעומת הזוג החרדי (או יותר נכון המשפחה בת ה-15 נפשות) שמתקרבת אליכם במעבר. כבר מרחוק אתם יכולים לראות את ענן הריח מגיע איתם, בייחוד עם הגבר המיוזע ולבוש השחורים הארוכים באמצע הקיץ. משום מה, אם כבר יוצא לכם לשבת ליד דוס כזה שטס או חוזר מישיבה בניו-יורק, זה בדרך כלל יוצא ליד דוס שמן, מה שמוסיף כפליים על כמות הריח וחוסר הנוחות בישיבה לידו. כמו כן יש להם נטייה להסתובב הרבה במטוס, שלא נדבר על לגרור אותך בשש בבוקר לאחורי המטוס בשביל להשלים מניין לשחרית.
5. הקבוצה האחרונה, שבדרך כלל שמים לב אליה בעיקר בטיסות המשך או בחזרה לארץ אחרי שהות ממושכת בחו"ל היא בני עמנו המופלאים. אין דבר יותר רעשני, קולני, מציק וחסר התחשבות כמו הישראלי המצוי. כבר בתור לעלות למטוס אפשר לראות אותם עם כל השקיות והתיקים שהם מעלים למטוס, ואתם יודעים שאבוד לכם למצוא מקום לשים את התיק שלכם. אחר כך במטוס עצמו הם בדרך כלל לא יושבים במקום שלהם, ודואגים לזוז כל הזמן ולעשות בלאגן. הם גם בלי שום התחשבות יעמדו במעבר וידברו עם חברים שלהם למרות שהם מסתירים לחצי מטוס את המסך. החלק הכי מטריד בקבוצה זו היא הצורך העז שלהם להסתער קדימה עם נחיתת המטוס. משום מה הם בטוחים שאם הם יעמדו ראשונים עם התיקים אז הם ייצאו ראשונים משדה התעופה. הכי כיף זה לשבת ולצפות בהם עומדים במשך 15 דקות עד שפותחים את דלתות המטוס ואז אחר כך לצאת לפניהם משדה"ת כי הם עדיין מחכים למזוודות שלהם.

כמובן שיש עוד הרבה טיפוסים מעצבנים במטוס, כמו האנשים שמתוך שינה בועטים בכם, אלה שיושבים לידכם ולא סותמים את הפה כל הזמן ושחושבים שמשום מה החיים שלהם מעניינים אתכם, וכמובן החולים, שעם כל שיעול שהם פולטים, אתם כבר מרגישים את שפעת החזירים משתלטת על הגוף שלכם.

אז מה הפתרון לכל זה? לטוס עם אנשים נוספים וכך להמנע מלשבת ליד אנשים מעצבנים, ואם לבד, אז לשתות כמה דרינקים טובים לפני העלייה למטוס ולישון כל הטיסה. לחילופין גם שמעתי שכדור שינה עוזר. לשיקולכם.

פוסטים בנושאים דומים:

לא נמצאו פוסטים דומים

בארה"ב כמו בארה"ב, כל דבר זה סיבה לחגיגה. כל חג זה הזדמנות לקניות, וכל דבר הופך לארוע שנתי חוזר. כך לדוגמא אפשר למצוא את יום המזכירה, יום פריחת הדובדבנים ועוד מספר ימים אחרים שלא באמת חשובים אבל האמריקאים מציינים אותם. לצד ימי חג מוזרים אלה ישנם גם כמה פסטיבלים לא ברורים שהאמריקאים חוגגים כל שנה. אחד המוזרים שבהם הוא פסטיבל ביג לבובסקי שבו מספר פעמים בשנה נפגשים קבוצה של אמריקאים וחיים ליומיים את רוח הסרט "ביג לבובסקי".

כרזת פסטיבל ביג לבובסקי בלוס אנג'לס

מטרת הפסטיבל, כפי שמציינים מארגניה, היא לחגוג את כל הדברים שקשורים לסרט של האחים כהן. מעריצי הסרט, הנקראים Achievers, מגיעים בהמוניהם לפסטיבל על מנת לשתות White Russians, לשחק באולינג ולחגוג עם אנשים אחרים שמגדירים את עצמם Dude כמו בסרט. הפסטיבל הוא בדרך כלל חגיגה של יומיים (סופ"ש), כאשר ביום הראשון נפתח הפסטיבל עם הופעה חיה (פעם אחת האחד והיחיד ג'ף ברידג'ס הופיע שם) ולאחר מכן הקרנה חוזרת של הסרט. מייד לאחר מכן מתחילה מסיבה אחת גדולה שמסתיימת בלילה השני במסיבת באולינג גדולה.

לטובת הפסטיבל הוקם אתר מיוחד, בו אפשר להתעדכן על מיקום הפסטיבל בשנה הקרובה וכן לצפות בתמונות המטורפות מהאירועים הקודמים שהיו. אחד הדברים היותר מגניבים בפסטיבלים האלה הוא העובדה שרוב המשתתפים בפסטיבל מתלבשים בתחפושות של הדמויות הראשיות מתוך הסרט. כך אפשר למצוא תמונות מטורפות של דמוי ביג לבובסקי, כפות רגליים בלי אצבע ועוד כל מיני המצאות מגניבות של אנשים. דבר נוסף שאפשר למצוא באתר זה אזור מכירת מוצרים הכולל חולצות, פוסטרים וכו' – הכל ברוח הסרט האלילי.

הפסטיבל האחרון התקיים בלוס אנג'לס לפני יומיים ולצערי פספסתי אותו (אני קצת צפונה משם בסן-פרנסיסקו), אבל אם במקרה אתם נמצאים באורלנדו במאי, שיקאגו בספטמבר, סיאטל באוקטובר או ניו-יורק בנובמבר, כדאי לכם מאד לבדוק את הפסטיבל ולהנות מערב שכולו Dude אחד עם המון אנשים הלבושים בחלוק, כפכפים ומשקפי שמש.

לסיום, הומאז' קטן לסרט הנפלא – קטע שלם על טהרת המילה dude. תהנו!

פוסטים בנושאים דומים:

1. סרטים בטרון סטייל
2. מה הייתי עושה אם אני הייתי הדמות הרעה בסרט
3. הכוכבים המוכים

חופשה בחו"ל זה ברכה, בעיקר כשהיא מלווה בהמון יציאות, כיף ושתייה. אבל לא אחת קורה לנו הישראלים, שאנחנו מגיעים לתפריט או לחשבון בפאב ומגלים שהמחיר הוא בלתי נסבל. לחילופין קורה לנו שאנחנו נהנים בלי לדפוק חשבון ואחר כך עובדים כמה חודשים להחזיר את חשבון ההוצאות שהשארנו בחו"ל. על מנת למנוע השנות של מקרים כאלה, החלטנו כאן בזלאמה להביא לכם מדריך קצר למקומות שהכי שווה לשתות בהם, ומאיזה מקומות כדאי להתחמק ומהר.

Image: George Stojkovic / FreeDigitalPhotos.net

10 המדינות היקרות ביותר לרכישת פיינט בירה מהחבית:

1. נורווגיה – 36 ש"ח
2. ג'יבוטי – 35.7 ש"ח
3. קטאר – 35.1 ש"ח
4. אירן – 30 ש"ח
5. גרינלנד – 29.1 ש"ח
6. גוואדלופ (קריביים) – 28.8 ש"ח
7. איי פארו – 37.44 ש"ח
8. סינגפור – 36.08 ש"ח
9. איחוד האמירויות – 27 ש"ח
10. צרפת – 26.94 ש"ח

10 המדינות הזולות ביותר לרכישת פיינט בירה מהחבית:

1. טג'יקיסטאן – 1.5 ש"ח
2. פנמה – 1.98 ש"ח
3. בהוטאן – 2.16 ש"ח
4. קונגו – 2.28 ש"ח
5. צפון קוריאה -2.28 ש"ח
6. מדגאסקר – 2.28 ש"ח
7. מיאנאמר (בורמה) -2.28 ש"ח
8. רואנדה – 2.34 ש"ח
9. אריתריאה – 2.76 ש"ח
10. ויאטנם -2.76 ש"ח

* כל המחירים חושבו לפי שער ליש"ט של 6 ש"ח.

ואיפה ישראל? במחיר ממוצע של 24 ש"ח לבירה פשוטה מהחבית בת"א, לצערנו הרב אנחנו נמצאים בבירור בחלק העליון של הגרף.

אתם מוזמנים לבדוק עוד מדינות ואף ערים שונות בעולם, באתר המגניב של Pint Price.

שתייה מהנה!

פוסטים בנושאים דומים:

1. בירות, שלג והומר סימפסון אחד
2. הנגאובר בעבודה
3. איך לקרר בירה במהירות

כמו חלקים גדולים מעם ישראל, גם אנחנו מצאנו את עצמנו היום ברמת הגולן משחקים בשלג. במקור תכננו כבר לפני חודשיים לצאת בסופ"ש הזה לשלושה ימי טרק בשביל הגולן, אבל נפל דבר ודווקא בסופ"ש הזה היתה סופה גדולה בכל המדינה, שצבעה את הרמה בלבן.

כך מצאנו את עצמנו ארבעה חברים, מסתובבים במהלך יום שישי ברכב ברמת הגולן, ומשתאים מהנוף. מה שהכי שעשע אותנו היה לראות את כל הגאונים הישראלים, נוהגים בכבישים המתפתלים ברמת הגולן עם איש שלג ענקי על מכסה המנוע שלהם. פשוט מדהים! אחר כך מתפלאים למה קורות תאונות בצפון…

למחרת יצאנו לטרק של כמה שעות, בשדות הלבנים שבין הר בנטל לאלוני הבשן, תוך שאנחנו נמנעים מלהכנס לשדות מוקשים (בניגוד לאותה משפחה שפעלה אחרת). הדרך היתה מדהימה, מלאה במרחבים לבנים, פרות ענקיות ועסיסיות, ושלוליות ענק שהשאירו עלינו הררים של בוץ ומים. בסוף המסלול, החלטנו שהגיע הזמן להתפנק ונסענו משם ישירות לקצרין, למבשלת הגולן.

מבשלת הגולן

המקום מדהים, כפי שניתן לראות באתר שלהם, וממחיש לנו תושבי המרכז, עד כמה תל-אביב היא לא המקום היחידי שהתקדם במדינה. המבשלה היא בעצם פאב מסעדה, ובה מכינים ארבע סוגי בירות. לבירות ניתנו שמות הולמים: בירת הגולן, בירת העמק, בירת הגליל ובירת בזלת (שאינה מופיעה באתר). שלוש הראשונות, הן בירות הנעות על גבול ה-5% אלכוהול. בירת העמק היא דמויית פילזנר, בירת הגליל בעלת טעם פירותי (עם ארומה ברורה של בננה) ובירת הגולן שהיא בירת מאלט כהה ואיכותית. הבירה האחרונה, בירת הבזלת, היא בירת double bock איכותית מאד, בעלת 8% אלכוהול. בירה זו, שמקורה בגרמניה, מדהימה בטעמה ושווה את הביקור במקום. בזמן הישיבה במקום, מקבלים מהברמן ארבע כוסיות טעימה של הבירות בחינם – מה שמאפשר לכם להתמקד באלה שאהבתם במיוחד. אנחנו הלכנו כמובן על הבזלת, לצד המבורגר עסיסי במיוחד, כנקמה בפרות שהציקו לנו לאורך המסלול.

ואם כל זה לא שכנע אתכם לשתות איזה בירה טובה, אז קבלו סרטון מבית הסימפסונים, המציג בשתי דקות את הומר סימפסון ב-30 מקרים שונים של שכרות עמוקה (למזלנו אנחנו לא הגענו לשם, למרות כל הוויסקי והבירות שהרצנו בטיול):

פוסטים בנושאים דומים:

1. 10 הארצות היקרות ביותר לשתות בהן בירה
2. טיול ברמה – חלק ב'
3. טיול ברמה – חלק א'

חודש מרץ ממש מעבר לפינה ואיתו מתחילה עונת התיירות השנייה במדינת הטרקים – נפאל. מדינה זו, שבה נמצא רכס ההימלאיה המכיל בתוכו את הר האוורסט המפורסם (ביחד עם טיבט) ועוד מספר פסגות מהגבוהות בעולם, היא יעד פופולרי מאד לכל המטיילים בעולם, ובייחוד לישראלים. אין כמעט ישראלי שנוסע למזרח שלא עובר במדינה זו, והולך באחד משביליה המפורסמים והמרהיבים.

בנפאל יש שתי תקופות עיקריות לטרקים, האחת מתחילה בספטמבר ומסתיימת בנובמבר, והיא התקופה הטובה יותר לטייל היות והשמיים בהירים לאחר תקופת המונסונים שמלווה את חודשי הקיץ. בתקופה זו ניתן לראות את ההרים המושלגים מכל מקום כמעט, והנוף עוצר נשימה. התקופה השנייה היא בחודשים מרץ עד מאי, וגם היא אידיאלית לטרקים, אך החסרון בה הוא שהאוויר מאד מלוכלך מחודשי החורף, כך שהראות לא אידיאלית, וברוב המקומות הנמוכים לא ניתן לראות את הנוף המדהים שנמצא מסביבכם.

הטרקים בנפאל הם מהיפים אך גם מהנוחים בעולם, היות ולא צריכים לסחוב אוהל על הגב, עקב העובדה שלכל אורך הדרך פזורות להן בקתות וכפרים קטנים של נפאלים, שבהם אפשר להתארח בתשלום מינימלי, וגם לזכות בארוחה חמה וטעימה. השבילים בהם תלכו בנפאל הם שבילים שנמצאים בשימוש מתמיד על ידי שרפות (Sherpa) שסוחבים על גבם עשרות קילוגרמים של אוכל וציוד, אותו הם מובילים בין הכפרים, היות ולרכבים אין גישה לכפרים אלה. השרפות הם תופעה מדהימה לכשעצמה, ומדהים לראות איך הם נושאים על גבם ומצחם משקל אדיר, שיכול להתבטא בלול שלם של עופות, מיכלי ענק של שתייה ואפילו שולחן ביליארד מפורק.

הטרקים המובאים כאן הם כמובן לא הטרקים היחידים שניתן לעשות בנפאל, אך הם נחשבים כטרקים היפים ביותר שניתן לבצע בקלות יחסית, וללא צורך בציוד מיוחד. הטרקים ניתנים לביצוע על ידי כל אדם בעל כושר בסיסי טוב ויכולת הליכה לאורך זמן.

לאנגטאנג (Langtang) – האגמים הקפואים – הטרק הזה, שנחשב לקליל ביותר מבין הטרקים הרציניים בנפאל, הוא הטרק הנפוץ ביותר בקרב המין הנשי הישראלי. לטרק ניתן לצאת מקטמנדו, והוא בנוי מטיול של 14 ימים בשמורה מדהימה בגובה של מקסימום 4700 מטר, הנמצאת בעמק נסתר בינות להרים גבוהים. את רוב המסלול תעשו בקרבת מנזרים וחיות רבות, כשמצדי הדרך תוכלו לצפות בחלק מהימים ברכס ההרים האדיר של האנאפורנה מצד אחד, ומהצד השני ברכס המאקאלו. רוב היוצאים לטרק גם עוברים בדרך באגם גוסאיקונד, שאליו מגיעים עשורת אלפי צליינים מדי שנה.

סובב אנאפורנה (Around Annapurna) – זהו הטרק הכי נפוץ בקרב האוכלוסיה הקרבית יותר של הישראלים. בכל יום בעונות הטרקים, יוצאים לטרק זה חבורות של ישראלים מהעיר פוקהרה, ולכן יהיה לכם קל מאד למצוא קבוצה להצטרף אליה. הטרק לוקח בדרך כלל 20 יום, כשבדרך הוא מוביל את המטייל בנופים שונים ומדהימים. השיא של הטיול הוא כמובן היום בו עוברים פס של 5300 מטר, אך למעט נקודה זו הטרק עובר ברובו בגבהים של 3000-4500 מטר, כך שההתאקלמות לגובה אינה מהווה בעיה לרוב האנשים. המטייל בטרק זה יחווה נופים שונים ועוצרי נשימה, המכילים נוף הררי, ג'ונגלים, יערות, שטחים נרחבים וכמובן מנזרים רבים. הרעיון של הטרק הוא להקיף את ההר, וזה בדיוק מה שעושים המטיילים, כשלכל אורך הדרך יש להם נופים מדהימים של הר אנאפורנה והקרחונים שמסביבו.

קנג'נג'ונגה (Kangchenjinga) -הטרק הזה אינו מוכר בקרב אוכלוסיית הישראלים, ומעטים המטיילים המגיעים לאזור נידח זה. הטרק הוא לבסיס הר הקנג'נג'ונגה, שהוא בפני עצמו הר בגובה של 8586 מטרים (השלישי בגובהו בעולם). ההר שוכן באזור הצפון מזרחי של נפאל, ומתחיל בעיירה טאפלג'נג (Taplejung) שאליה ניתן להגיע באוטובוס מקרטע או בטיסה. היות והטרק אינו מפורסם כל כך, כדאי לכם לשקול לקחת איתכם מדריך לחוויה הזו, היות והתנאים בו הם מאד בסיסיים ומעטים המטיילים שתפגשו לאורך הדרך שיוכלו לעזור לכם עם טיפים והכוונה. מבחינת נופים, תוכלו להנות מנופים מגוונים כמו באנאפורנה, הכוללים ג'ונגלים, יערות, הרים מושלגים, אגמים וכמובן קרחונים. אחד הדברים הכי מדהימים בטרק הזה היא האפשרות להכיר מקרוב את הנפאליים וממש לחיות בקרבם. הטרק שלוקח כ-20 ימים, יוביל אתכם בתוך כפרים קטנים, ואת הלילות תבלו לרוב בבקתות קטנות או במערות, ביחד עם הסבלים ורועי הצאן. מבחינת ארוחות תצטרכו להסתפק באוכל המקומי שמורכב ברובו מדאל-בת (אורז עם רוטב), אך זה המינוסים היחידים לעומת הפלוס הגדול של להרגיש באמת טבע מבודד ופרימיטיבי בהימלאיה המדהימה.

אנאפורנה – מחנה הבסיס (Base Camp) – הטרק של הסיבוב מסביב להר האנאפורנה הוא מדהים בפני עצמו, אך אינו לוקח אתכם לאזור הבסיס ממנו יוצאים המשלחות שמנסות להגיע לפסגת ההר האדיר, המתנשא לגובה של 8091 מטר. הטרק הזה קצר יחסית ונחשב גם לקליל, ויוצא כמו אחיו הגדול מהעיר פוקהרה, בה תוכלו להתארגן בקלות עם אנשים אחרים ולצאת למסע יחדיו. אורך הטרק הוא כ-8 ימים בלבד, ואידיאלי לאנשים שלא הצליחו עדיין להתאקלם לגבהים של ההימלאיה. מחנה הבסיס עצמו שוכן בגובה של 4150 מטר, וגם אליו ניתן להגיע כחלק מהטרק. בבסיס תוכלו לפגוש מטפסי הרים מקצועיים הצוברים כוחות לקראת נסיון ההעפלה להר. כדאי שתסתכלו טוב טוב עליהם, כי לא בטוח שכולם יחזרו למטה.

הר האוורסט ואזור קומבה (Everest – Kumba Region) – טרק זה מורכב בעצם ממספר טרקים שונים, שמרכיבים יחדיו טיול מרהיב בנופים הלא יאמנים של ההימלאיה, כשהר האוורסט משקיף כל הזמן מעליכם. הטרק מיועד לאנשים שהצליחו להתאקלם לגבהים של נפאל, היות ותבלו בו הרבה ימים מעל לגובה של 5000 מטר, שזו הרפתקאה מדהימה בפני עצמה. את הטרק ניתן להתחיל מהעיר לוקלה, אליה אפשר להגיע בטיסה מקטמנדו, אך מומלץ לשם החוויה והכושר, להתחיל דווקא בעיר ג'ירי שאליה ניתן להגיע בטיסה. אורך הטרק תלוי בנקודת המוצא והסיום, אך מי שהולך בעקבות המלצתנו יצטרך להקדיש כארבעה שבועות לטיול כולו. המסלול בין ג'ירי ללוקלה הוא מסלול בגבהים של 1500-3000 מטר, ומכיר לכם את הכפרים הקטנים של נפאל, ואת הנוף הירוק והמדהים של עמקים אלה. לאחר שבעה ימים תתאחדו עם המטיילים שהגיעו בטיסה, ותתחילו את טיולכם באזור קומבה בעיר נמצ'ה בזאר הנמצאת בגובה של 3500 מטר. מנקודה זו תוכלו להגיע למחנה הבסיס של האורסט (5300 מטר) בחמישה ימים, וכן לאזור האגמים של גוקיו (Gokyo) שהוא שוכן בגובה של 5100 מטר. ההמלצה שלנו היא לטפס לאוורסט ומשם לעבור לאזור של גוקיו דרך הפס המדהים אך קשה מאד למעבר צ'ו לה (Cho La). סך הזמן שתבלו מעל 5000 מטר יהיה כעשרה ימים, ולכן מומלץ מאד להצטייד בכדורים נגד מחלת גבהים ולנוח הרבה מאד אם מרגישים לא טוב. המסוקים שמפנים פצועים יכולים להגיע באזור זה רק לגובה של 5000 מטר אז תזהרו.

פוסטים בנושאים דומים:

1. לבד בחשיכה – מסע לפסגת הר קניה
2. 10 הארצות היקרות ביותר לשתות בהן בירה
3. 25 דברים שכל מטייל חייב לעבור בחייו

בתור מישהו שטייל הרבה ברחבי העולם , תהיתי לאחרונה מה עוד כדאי לעשות ולא עשיתי. מפה לשם הגעתי למסקנה שיש מספר דברים שמומלץ לכל מטייל מקצועי לעשות בחייו על מנת להרגיש שהוא באמת טייל, ולא סתם בילה בסוף שבוע רגוע באירופה. הרשימה מיועדת בעיקר לתרמילאים, אבל גם מטיילים קצת יותר מפונקים יכולים לשאוב ממנה רעיונות. ברשימה תוכלו לקבל רעיונות מדהימים ליעדים וכן לדברים שכדאי לכם לעשות על מנת להרגיש טוב יותר דברים חדשים שלא נחשפתם אליהם עד היום. הרשימה מכילה 25 דברים (למה 25? כי ככה יצא) אז יאללה צאו לדרך ותהנו!

1. להיות לפחות פעם אחת בכל אחד משבעת היבשות. משימה זו היא קצת קשה היות ואנטרקטיקה כלולה במשימה, אבל גם בלעדיה, השהייה בכל אחת מששת היבשות הנותרות, והמפגש עם התרבויות הכל כך שונות יגרמו לשינוי אצל כל אדם באשר הוא.


רכבת טיפוסית בהודו

2. לחיות כמו מקומי במשך לפחות חודש יגרום לכם באמת להתחבר לתרבות זרה ולהכיר אורח חיים שונה ממה שאתם מכירים. חוויה זו תכניס גיוון לאורח החיים המוכר לכם ואם היא תתבצע במדינות עולם שלישי, היא גם תביא איתה תפישת מבט שונה על החיים שלכם, לטוב ולרע.
3. לטייל בהודו ברכבת ולהרגיש כך את ההמונים, את הריחות ואת הצבעוניות של הודו. הנסיעה ברכבת הודית מביאה אתכם קרוב לעם הטבעי והאותנטי של הודו, ומכל המקומות בעולם, זהו המקום שבו הכי כדאי לכם לעשות זאת. הודו היא המדינה הכי מגוונת ולכן שם חייבים לעשות זאת.
4. לטפס על אחד משבעת ההרים הגבוהים ביותר בשבעת היבשות. כמובן שמשימה זו קשה ואינה מתאימה לכל אחד, אבל עצם השהייה על אחת מהפסגות הללו תביא לכם תחושת סיפוק עצומה שלא ידעתם כמותה קודם. המחשבה שכל שאר היבשת מונחת לרגליכם היא משכרת ומדהימה.
5. שחיה עם כרישים, ובייחוד עם האמלץ הלבן, היא חוויה מטורפת ומסעירה, שתגרום לכם להרגיש הכי קרוב למוות ולקצה שאפשר. הקרבה הזו למכונת המוות המושלמת תגרום לכם לפחד פחות בחיים הרגילים.
6. לחצות באופניים מדינה שלמה או מרחק ניכר בתוך מדינה גדולה זהו אתגר מדהים שיגרום לכם לראות דברים שאי אפשר לעשות כשחוצים מדינה ברכב, ומנגד תראו יותר ותגיעו ליותר מקומות מאשר הייתם עושים ברגל. טיול אופניים הוא השילוב המושלם לנגיעה בטבע תוך גמיעת מרחקים ולכן חובה לעשות מסלול ארוך כזה.
7. הקרנבל בברזיל הוא כמובן ארוע שכל אחד חייב לעבור על מנת ללמוד מה זו שמחה אמיתית, ואיך באמת חוגגים אנשים מאושרים. הקרנבל זה התפרצות של שמחה ואושר וכדאי לחוות רגע שמח כזה לפחות פעם בחיים.
8. נקודות ציון גדולות ומשמעותיות הן מקום שחייבים לעבור בו על מנת להרגיש באמת את הכדור שלנו. הקוטב הדרומי מתחבר למסע לאנטרקטיקה, והקוטב הצפוני יחסית נגיש דרך מסע מזחלות שלג או הפלגה קצרה. במידה ושני אלה קשים לכם אז כמובן שיש תמיד את האופציה של טיסה לקניה ומעבר בקו המשווה, רק אל תתנו לרמאים שם לעבוד עליכם שבאמת המים מסתובבים הפוך כשזזים רק כמה מטרים לתוך כל אחד מהצדדים של קו המשווה.
9. ההנאה היא חלק בלתי מתפשר של הטיול ולכן לצד כל המסעות והנסיעות, חובה להתחבר לתרבות המקומית, והדרך  הכי מומלצת לעשות זאת היא על ידי יציאה למועדון לילה בעיר גדולה. בדרך זו תוכלו לראות איך החיים של הצעירים באותה תרבות, לבדוק את הריקודים שלהם ואת המוסיקה שהם אוהבים, וכמובן אולי יתמזל מזלכם באותו לילה עם אחת המקומיות (ראו סעיף 17 בנושא).


נוף הרים צלול כיין

10. צלילה באזור של אלמוגים עשירים בדגים וצמחים, ואם אפשר אז בשונית הגדולה של אוסטרליה. כמובן שגם אצלנו בים האדום יש אופציות מדהימות לצפייה במאות סוגי חיות שונות סביב שונית אלמוגים אחת ענקית.
11. התנדבות היא משימה שמומלץ מאד לעשותה, בייחוד בעולם שלישי, היות ורק כך אנחנו יכולים לתרום לעולם באמת. ההתנדבות עוזרת, גם אם בקטנה, לאנושות הנכשלת להתקדם ולהדביק את האנושות המתקדמת. כל אדם לבן שהולך ומעביר ידע ומאמץ למען מטרות בעולם השלישי, תורם לצמצום הפער ולקידום המדינות הנכשלות.
12. טיפוס על הר געש פעיל, צפייה בלבה האדומה הבוהקת למרחקים, ואם אפשר אז גם להתקרב ולהרגיש את החום ולשמוע את לחשושי הסלעים. חוויה מעין זו מקרבת אתכם לאחד מיסודות העולם עליו אנו חיים והיא מומלצת בחום. למתפנקים ישנה האפשרות לעשות זאת בקוסטה ריקה ואז אפשר לצפות בהר הגעש תוך טבילה בעשרים בריכות מים בטמפרטורות שונות, באחד המלונות היקרים באזור.
13. הליכה על קרחונים היא פעילות שכנראה תצטרכו להזדרז לעשותה, היות והקרחונים מתחילים להיות עולם הולך ונעלם, והחוויה של לחצות קרחון ענק, תוך הליכה בשקט הקפוא הזה, היא משהו שכדאי מאד להתנסות בו.
14. להיות עם גורילות הרים בג'ונגל ולהרגיש כמו דיאן פוסט מהסרט "גורילות בערפל". חוויה זו, היא אחת החוויות המדהימות בעולם היות ואתם פוגשים בטבע, שבט של גורילות בר, שאינן מכירות בני אדם, ולמזלנו אינן מפחדות מהם. הגורילות הן הדבר הקרוב ביותר שיש לבני האדם, ומדהים לראות מקרוב את החיה הענקית הזו, ולחוות חוויה ראשונית הקשורה למקורות האנושות.
15. לטייל מסביב לעולם, ולא חובה תוך 80 יום, היא חוויה מדהימה בפני עצמה. כמובן שאפשר לעשות זאת בהרבה טיולים נפרדים, אבל החוויה של ממש להקיף את כדור הארץ, תוך טיול בכמה מקומות נבחרים בדרך, היא הרגשה שונה לחלוטין שמראה לכם כמה הכדור שלנו קטן מצד אחד אבל מגוון ומדהים מצד שני.
16. לשתות בירה בפסטיבל האוקטוברפסט שמתקיימת בגרמניה, מינכן, כל שנה. חוויית השתיה האולטמטיבית של בירה נהייתה מפורסמת בכל העולם, וחובה לחוות אותה לפחות פעם בחיים, אך מומלץ יותר. חוויה זו מתאימה כמובן לכל הגילים, כל עוד כושר הספיגה שלכם במיטבו.
17. היות ואנחנו אתר של גברים, והיות ואנו דוגלים בנושא, אז כמובן שחובה לעשות לפחות פעם אחת סקס עם מקומית וסקס עם מטיילת אחרת בזמן הטיול. מי שלא טעם את טעמה של ילידה ולא חווה סקס פרוע באמצע גסטהאוס או בתוך אוהל בג'ונגל, לא חווה באמת את כל החוויות של טיול תרמילאי.
18. צפייה במשחק כדורגל של שתי ענקיות אירופאיות, במגרש הביתי של אחת מהן, כשהוא מלא בקהל שואג זה משהו שלא רק חובבי כדורגל חייבים לחוות. ביחד עם חוויה זו מומלץ כמובן גם לחוות משחק כדורסל משמעותי, ואם אפשר אז של מכבי ת"א באירופה, וכן לבלות פעם אחת באולימפיאדה, ביחד עם כל שאר העולם.


מבחן הפחד האמיתי

19. למצוא את החוף הקסום שלכם, בין אם זה תאילנד, זנזיבר או המלדיבים, ולשהות שם שבועיים לפחות. הרגיעה שבים, הצפייה בזריחה ובשקיעה, בגאות ובשפל, מאכלי הים הטריים, והאווירה הרגועה אך הסוערת ימלאו מצברים לכל אחד.
20. לכו על האקסטרים, כל אחד עם מה שמתאים לו – באנג'י, קפיצה ממטוס, טיפוס הרים מקצועי, ראפטינג וכל השאר. העיקר שתנסו את האקסטרים, תרגישו את האדרנלין, את תחושת הפחד מהולה בכיף ואת הרוח שנושבת לכם על הפנים. אין דבר שיותר גורם לכם להרגיש חיים מביצוע ספורט אקסטרים.
21. פסטיבל תרבותי הוא חובה, אבל חובה להשתתף באחד מפסטיבלי הטירוף בעולם. האופציות מגוונות מאד וכוללות את פסטיבל מלחמות הצבע בהודו, פסטיבל מלחמות המים בתאילנד, פסטיבל מלחמת העגבניות בספרד או פסטיבל האיש הבוער בארה"ב. כל אחד מהפסטיבלים האלה, ורבים אחרים, יציג לכם צד מסוים של טירוף בתרבות שלא הכרתם.
22. אמנם בשביל ישראלים זה מוציא את הגועל נפש שבנו, אבל עדיין אין תרמילאי שלא יהיה שלם אם הוא לא מצא את עצמו מתמקח עם סוחרים, אפילו אם זה היה על סכומים של כמה אגורות. ההתמקחות, לטוב ולרע, היא חלק בלתי נפרד מחיי התרמילאי, ומי שלא עשה זאת בטיוליו כנראה לא טייל באמת בעולם השלישי.
23. השתתפו בטקס אשכבה של תרבות זרה, הרגישו לראשונה לא רק את חווית החיים באותה תרבות אלא גם את חווית המוות. בעולם יש טקסי אשכבה מאד מיוחדים, והשתתפות באחד מהם תפתח בפניכם נקודת מבט להשקפת חיים שונה מאד מזו שלכם. המומלצים הם כמובן אלה שהכי שונים מאיתנו, כמו שריפת הגופות אצל ההינדים, קבורת שמיים בטיבט וטקסי אשכבה שבטיים באפריקה.
24. בנימה אופטימית יותר מהסעיף הקודם, חובה להשתתף כצופה מהצד בטקס חתונה של תרבות זרה, ולהרגיש את השמחה שביום המקודש הזה על ידי ילידים של יבשת אחרת. בכל תרבות הטקס מנוהל בצורה שונה לגמרי, ואפילו הטקס שלנו נראה ונשמע מיוחד אצל הנוצרים.
25. ולבסוף חובה עליכם לבקר לעומק ביבשת השחורה. יבשת זו, שהיא היחידה שעדיין לא רואה את הגאולה, ובה מתקיימים בכל שנה מספר מלחמות, היא היבשת האוטנטית ביותר ומלאת החיות בכל העולם. היבשת השחורה מתחילה היכן שהמדבר מסתיים, ומכילה תרבויות מרתקות ולא מתויירות, בעלי חיים מגוונים ומדהימים ואתגרים רבים לכל תרמילאי. יבשת זו תספק חוויה אדירה לחושיכם ולכן אין תרמילאי שלם כתרמילאי שחווה יבשת זו.

כמובן שרשימה זו אינה מלאה, וישנם דברים שלא כל אחד מסוגל לבצע, אבל במידה ותבצעו את רובה, נכונה לכם תקופת חיים אדירה ולאחריה שנות דור שלמות של התרפקות על חוויות וסיפורים שלא כל אחד מסביבכם חווה בחייו. העולם הוא מקום מגוון ומדהים ולכן חובה עליכם להתנסות כמה שאפשר בדברים שונים ממה שאתם מכירים, על מנת שחייכם יקבלו קצת צבע וראשכם ייפתח לעוד צורות חים ולתרבויות שונות.

בהצלחה במסע, יא זלאמה!

פוסטים בנושאים דומים:

1. 10 הארצות היקרות ביותר לשתות בהן בירה
2. לבד בחשיכה – מסע לפסגת הר קניה
3. דו יו ספיק אינגליש??

על השביל ועל חלקו הראשון אפשר לקרוא בכתבה הקודמת.

תקציר הפרקים הקודמים:

שלושה בני משפחת צ'ון ואבימה אחד יוצאים לחנוך את צפון שביל הגולן, למשך שלושה ימים שלפני פסח. אחרי ירידה מהחרמון ולינה ליד ברכת רם הם מטפסים אל הר אודם…

בראש הר אודם מוצב גדול. כשעברנו שם, שער המוצב היה פתוח אבל רוב הכניסות למוצב עצמו היו נעולות, ולא מצאנו מקום למלא מי שתייה. האופציה לרדת מהתל (ומהשביל) אל מושב אודם, רק כדי למלא מים (ואולי לתפוס איזה אייל בקרניו) לא נראתה לנו. במקום, נשענו על קוביית בטון שחסמה את הרוח, כרסמנו תפוח, צפינו על הנוף מדרום לנו וחישבנו את המשך צעדינו.

בתמונה - סוסים בעמק הבכא, לא בתמונה - הבת של קפוצ'ון

אחרי הפסקה קלה יצאנו שוב לדרך בערך ברבע לאחת-עשרה. החלטנו שכמות המים שבכלינו תספיק לפחות עד בוקעתא, ולכן ניצמד למסלול השביל ולא נחתוך לחרמונית דרך אתר ההנצחה של פלס"ר 7. בירידה מהר אודם עברנו ליד מחצבת טוף נוספת (שתיים אחרות נמצאות בצידו הצפון-מזרחי של ההר), המעידה על אופיה הגעשי של רמת הגולן. טוף הוא סלע געשי שנוצר מדחיסה של אפר או אבק וולקני (בניגוד להתפרצויות של לבה) ומאפיין התפרצויות שהיה בהן גז מרובה. ארבעתנו לא חשבנו על גיאולוגיה, אלא על הנוף בפארק הלאומי טונגרירו בניו-זילנד, ואחרי כמה תמונות המשכנו בדרכנו.

מתחת להר פנינו מזרחה והלכנו בתוך איזור חקלאי אל בוקעתא. בוקעתא היא הדרומית מארבעת הכפרים הדרוזים בגולן, ובניגוד לתקוותינו למלא בה מים, החנויות היו סגורות ורק מעט אנשים נראו ברחוב, תוצאה של יום העצמאות הסורי שצויין באותו היום. למרות ההודעות בפורומים השונים, על עוינות מצד תושבים בכפר ומחיקת סימונים בתחומו לא נתקלנו בשום דבר כזה וטווח היחס שנתקלנו בו נע בין סקרנות קלה לאדישות. במטעים בצידו המזרחי של תל שעיפרי נכנענו לתחינותיו של החמור ("כבר רבע לשתים-עשרה ועוד לא אכלתי צהריים!") ועצרנו לכרסום פירות יבשים, תוך הבטחות לארוחת צהריים באיזור החרמונית. פנינו דרומה ונכנסנו לראשונה לאיזור המערכת – האיזור שממזרח לקו התילים הראשון וממערב לגדר הגבול עם סוריה, איזור שהטיולים בו נדירים אבל נפוצים בו מוצבים ושדות מוקשים. היה מרענן להסתכל על הנוף שהכרתי מסיורי קו ותוכניות אופרטיביות דרך עיני מטייל. מעט מדרום לתל השתרעה חורשת עצי מחט גדולה, ששפעה חניכי נוע"ל בטיול פסח והציעה פינות מעולות לפיקניק או מנוחה, אבל אנחנו המשכנו דרומה, נאמנים לתוכנית.

לפנים התנשאה החרמונית, אשתו של החרמון ע"פ המסורת הדרוזית (ע"פ אותה מסורת, ברכת רם השוכנת ביניהם היא עין כחולה שנועדה לעזור לחרמון לפקוח עין על אשתו. אין אמון באיזור המערכת). השביל חבר לכביש הנוסע דרומה על המורדות המזרחיים של ההר והמשיך איתו. עברנו למלוא אורך החרמונית, עד שבסביבות אחת הגענו לאנדרטת עֹז 77 ואתר הזכרון של קרבות עמק הבכא. אחרי תצפית לעמק וזיהוי קו הרמפות הישן, עברנו לקיום ההבטחה לחמור, ופרשנו את האוכל שקנינו אמש במסעדה. למרבה הצער, הבצל והמלפפונים היו מרים, ורק הטחינה שארגן השף אבימה הצילה במשהו את המצב הקולינרי.

לגבי השירותים שמציע האתר למטייל – פרט לשולחנות פיקניק וצל (לא ביחד) אין כאלו (תרתי משמע). ביתן השירותים, שמימיו אינם ראויים לשתייה נעול ממילא, ואין כאן מקורות מים. רק מדריך בני עקיבא (כל תנועות הנוער היו בגולן באותו יום, כך נראה) שהתלהב מאנשים שהולכים את שביל הגולן נידב לנו בקבוק מים עודף שהיה לו. ארזנו והמשכנו עם השביל דרומה, אל תוך עמק הבכא, בין שדות מוקשים ותעלות נ"ט שהתמלאו מים זורמים. רק תנינים חסרו להשלמת המכשול המורכב-מורכב.

העמק לא הצדיק את שמו, בהיותו ירוק ומלא חקלאות – עצי דובדבן, תפוח ומטעי גרגרי יער. בין החורשות והמעיינות רעו בנחת פרות ועדרי סוסים רצו חופשיים, כשמדרום מתנשא הר בנטל. ההחלטה להיכנע לחמור ולאכול הוכחה שוב כשגויה, כששעה קלה אחרי שיצאנו מאתר עז 77 עברנו ליד מבנה גדול בין המטעים. בחצר המבנה עסקה משפחה גדולה וידידותית במה שנראה כמנגל משובח להפליא, ולי באופן אישי הם לא נראו כאנשים קרים שיעמדו בפני מבטו מלא התחנונים של חמור מגודל ומזה-רעב. שוין.

בתמונה - העפלה לבנטל

מעט אחרי עין חוואר שברנו לדרום מערב, ובסביבות שלוש חצינו שוב את ציר היישובים לא רחוק מצומת בראון ונכנסנו לשמורת בריכת באב אל הווא (בריכת בראון). כאן היה הזמן לברבור היומי (איך אפשר להתברבר על שביל מסומן??? אם רוצים מספיק, ורצים מספיק, אפשר), אבל אחרי שחזרנו על עקבותינו ומצאנו את השביל, מצאנו את עצמנו הולכים בין בריכת בראון למאגר בנטל, וההשוואות לשווייץ התחילו. חיכו לנו עוד שעה וחצי במסלול, אבל את הסוף – האוכף בין הר בנטל לגבעה 1010 מצפון לו – אפשר כבר היה לראות.

אחרי עוד מנוחה קלה מדרום למאגר בנטל, עלינו את העלייה האחרונה להיום, אל האוכף הנ"ל. ליד השער האחורי של קיבוץ מרום גולן יש רחבה גדולה עם נוף נהדר (וזבל) שאפשר להקים בה מחנה, אבל היינו צריכים לעבור בסופרמרקט בקיבוץ וקיווינו שאולי איזה קיבוצניק מורעל יזמין אותנו אל חצרו. הסופר בקיבוץ משובח וגדול, ופתוח עד 19:00 לפחות (מאוד פרקטי להולכים). אני נשארתי לשמור על התרמילים ולעשות עיניים למקומיים (בחוסר הצלחה בולט) ושאר חברי המשלחת נכנסו פנימה וחזרו עמוסי כל-טוב. השתרענו על הדשא המרכזי עם במבה ובירות, מתנה על שהלכנו כל-כך יפה היום, לפני שנדרשנו לסוגיית המחנה. מכיוון שאף אחד לא התנדב לארח אותנו, יצאנו לסרוק את האיזור (בחוסר רצון לחזור לרחבה השוממה מחוץ לגדר). בדרך לאיזור המלאכה של הקיבוץ יש חורשה מושלמת, מוקפת שלטי איסור מאיימים על הדלקת אש ו/או חנייה. ויתרנו עליה ולבסוף התמקמנו בחורשה אלמונית ומרוחקת במקצת מבתי מגורים, על הכביש ההיקפי בצידו הצפוני של הקיבוץ. אחרי שלבשנו את בגדינו החמים בישלנו את ארוחת הערב ותכננו את המסלול למחר. השמש שקעה על הקיבוץ ועל היום השני של שביל הגולן.

היום השלישי

 התעוררנו מבעוד מועד וקיפלנו את המאהל לפני שמישהו יגלה אותנו. אחרי ארוחת בוקר אחרונה עמסנו את התרמילים על הגב ויצאנו בחזרה מהשער האחורי של הקיבוץ, אל נוף משגע של מאגר בנטל, החרמונית והחרמון.

יצאנו לאורך הכביש הישן שמדרום למאגר בנטל, וממזרח גילינו עוד קבוצת בריכות, שסומנו לעצירת קפה בהזדמנות. מכאן התחילה העלייה הגדולה של היום, אל פסגת הר בנטל. מלאי אנרגיה מארוחת הבוקר הסתערנו עליה, כשרק השמש העולה מכה בנו מן האגף, ונזכרנו בעלייה אחרת להר בנטל, בפורום די-דומה, אבל עם ציוד מעט שונה.

לא בתמונה - האב הגאה, מזל טוב יא זלאמה!

העלייה התמתנה ועברה להקיף את הלוע ממזרח, ובקצה כבר נראה בית הקפה "קופי ענן", ששוב הזכיר לחברי הפורום בקתה ניו-זילנדית בקצה הבוש, בסוף יום טרק. ליד בית הקפה עצרנו לעצירת שתייה וכרסום (עדיף לסחוב אוכל בבטן מאשר על הגב), ואחרי תצפית היקפית המשכנו ללכת, דרך פסלי הפלדה והגן הגיאולוגי. הירידה מההר היא בכביש (ואולי חבל), אבל מהר מאוד מצאנו את עצמנו למטה, הולכים דרומה לכיוון תאומו הגדול של הבנטל, הר אביטל.

השביל, שהענקנו לו את השם "שביל מורדות האביטל" הכניס אותנו למצב-רוח חדש, של מרכז הרמה ויערות הפארק שלה. בין העצים פרחו פרחי אביב ואנחנו נכנסנו לקצב של הקילומטרים האחרונים של הטרק. מדרום לאביטל התבלבלנו בין טרסות ומספר שבילים שכולם נראו מתאימים, אבל אחרי התפרסות בשטח איתרנו את השביל הנכון והמשכנו בין האלונים, לכיוון עין זיוון. חצינו את כביש 91 דרומה, והמשכנו מזרחה במקביל לו. על השביל, מתחת לקבוצת אלונים עמדה קבוצת שוורים וניהלה איתנו קרב מבטים. החלטנו לוותר על הקרב ולנצח במלחמה במסעדת בשר מקומית.

נכנסנו לקיבוץ והפוקוס חיכה לנו ליד הדלקייה, שם השארנו אותו לפני יומיים וחצי. הורדנו בפעם האחרונה את התרמילים מהגב, החלפנו את נעלי הטיול בכפכפים ונסענו לכיוון הכנרת. יפתח כבר ארגן שיחכו לנו בחוות עמק הבוקרים, ועל סטייק משובח וכוס בירה קרה התפנינו לשלב הסיכומים, ולהבטחה שבלי ניידר, באביב הבא נחזור לחלק השני של השביל…

פוסטים בנושאים דומים:

1. טיול ברמה – חלק א'
2. בירות, שלג והומר סימפסון אחד
3. 10 הארצות היקרות ביותר לשתות בהן בירה