סרטי מדע בדיוני הם מצד אחד הסרטים המועדפים על ידי חנונים שכל פורים מתחפשים לדמויות מתוך סטאר-טרק, אבל מצד שני יש לא מעט סרטים כאלו שכמעט כולנו ראינו, התרגשנו וחלקנו אפילו בכה בהם. קשה מאד לעשות רשימה של הקלאסיקות הכי גדולות ולכן הרשימה כאן היא אמנם מקיפה ומשתרעת על פני כמה עשורים, אך אין בה את כל הקלאסיקות הכי גדולות בתולדות סרטי המדע הבדיוני, אלא רק את העיקריות שבהן. ישנם הרבה סרטים לדוגמא שהיו בתחילת המאה הקודמת ודיברו על איך יראה העתיד, כמו מטרופוליס, אבל סרטים אלה לא נכנסו לרשימה היות והם לא השפיעו לדעתי על האנשים שחיים היום (למעט אולי על התסריטאים), וגם הרמה הויזואלית שלהם לא מספיק גבוהה כדי להכנס לרשימה. אז בלי יותר מדי להרחיב – הנה הקלאסיקות הגדולות ביותר שכל חובב מדע בדיוני (וגם לא) חייב לראות לפחות פעם אחת בחיים:

1. אודיסאה בחלל 2001 (סטנלי קובריק, 1968) – אז את שנת 2001 כבר עברנו במציאות, אבל בשנת 1968 הם חשבו שנהיה במקום שונה לגמרי. הסרט מדגים בצורה ויזואלית ומסתורית את החיים של האנושות בחלל בשנת 2001, כשהפוקוס העיקרי בסרט הוא על מערכת היחסים המוזרה בין האישיות האינטלגנטית המלאכותית "האל" שהוא המחשב בחללית לבין דייב, גיבור הסרט. מספר הרימייקים שעשו לסצינות מהסרט, וכמובן הדיאלוגים השנונים בין האל לדייב, נצרבו במוחותיהם של המוני חובבי מדע בדיוני. דבר נוסף שנשאר חזק בתודעה האנושית היא כמובן סצינת הפתיחה בה רואים את המונוליט לפני עשרות אלפי שנים שלקח חלק בהיווצרות האנושות, וכמובן המוסיקה שמלווה סצינה זו. קלאסיקת חובה, למרות שהקצב שלה יכול להיות מעט משעמם היום.
2. כוכב הקופים (1968) – עוד קלאסיקה מאותה שנה, אבל הפעם קצת שונה. הסרט מראה קבוצת אסטרונאוטים שנתקעה קצת בחלל וכשהיא נוחתת סוף סוף על כוכב, היא מגלה שהוא נשלט על ידי קופים אינטיליגנטים, ואילו בני האדם על הכוכב נחשבים לפראי אדם ולחיות. האסטרונאוטים כמובן מנסים להחזיר את הכוח לידי בני האדם, אבל בדרך הם נתקלים בקופים חכמים מאד, שמקיימים חיי אצולה ורואים בהם כניסוי מעניין וכ"חיות אינטילגנטיות" יחסית לשאר בני האדם על הכוכב. (ספוילר) הסוף של הסרט, שגם הוא היה בסיס להמון רימייקים בסרטים אחרים, מראה על חוף הים את הקצה של פסל החירות, ואז הגיבורים שלנו קולטים שהם בעצם נמצאים על כדור הארץ ומשהו השתבש בו מאד. מאז הסרט הזה נעשו לו מספר סרטי המשך, ואף גרסה חדשה של טים ברטון עם מארק וולברג. בקרוב אמור גם לצאת עוד סרט בסדרה שיראה את התהליך שעבר על כדור הארץ בין שליטת בני האדם לשליטת הקופים.
3. הנוסע השמיני (רידלי סקוט, 1979) – אוי הזוועה. מי לא מכיר את הסצינה שבה רואים את האסטרונאוט החמוד אוכל עם חברים שלו כשלפתע מגיחה מהבטן שלו המפלצת שלאט לאט גודלת ומחסלת את כל הנוסעים על החללית? הסצינה הזו, וכמובן דמותה ההירואית של סיגורני וויבר כלוחמת ריפלי, עשו הסטוריה בקולנוע והכניסו את עולם המדע בדיוני חזק לתמונה, וכמובן גם לז'אנר סרטי האימה. הפחד ממה אפשר לפגוש בחלל גבר מאד מאז הסרט הזה, ובעקבותיו קיבלנו מבול של סרטי המשך וסרטים דומים על מפלצות שנתקלים בהם בטעות בחלל והן מחסלות את בני האדם בצורה שיטתית וללא בעיה. בתור ילד אני זוכר את האימה שחשתי בסרט הראשון, ואת ההנאה מהסרטים הבאים בתור. לפי דעתי המוצלח ביותר בסדרה הוא דווקא הסרט השני, בגלל הריבוי במפלצות ובמלחמות. כמובן שיש גם את התת-סדרת המשך של Alien Vs. Predator שגם היא נחמדה, אבל לא יותר.
4. מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית (1980) – למה דווקא בחרתי בפרק הזה מתוך ששת הסרטים של מלחמת הכוכבים? כי למרות שהראשון מסמל את כניסת סרטי המדע הבדיוני לקטגוריית סרטי המשפחה, דווקא השני הוא הטוב ביותר מבחינת התסריט ומה שהוא הביא לקולנוע. מלחמת הכוכבים הראשון הביא לפריצת דרך מדהימה בתחום הויזואלי, ולראשונה ראינו בצורה מדהימה קרבות בחלל, ספינות ענק שטות על המסך, וכמובן קרבות חרבות אור. אבל התסריט היה קצת משפחתי מדי, ודווקא הסרט השני הביא את התמורה. באימפריה מכה שנית יש לנו סיפור מדהים עם סוף עצוב. בפרק הזה אנחנו מגלים את הקשר המשפחתי בין לוק לדארת' ויידר, שזה היה אחד הטוויסטים הגדולים בהסטוריה של הקולנוע, וכמובן יש את כל הסוף הקשה שבו כולם סובלים וידה של האימפריה הרעה יוצאת על העליונה. המסעות שעוברות כאן הדמויות, וההתפתחות שלהן הן דבר ראוי להערצה, וצריך להגיד תודה שלוקאס לא כתב את התסריט לבד (וגם לא ביים).
5. מקס הזועם בדרכים 2 (1981) – כואב להכניס לרשימה סרט שבה נמצא מל גיבסון האנטישמי, אבל למרות זאת, הסדרה של מקס הזועם, ובמיוחד הסרט הזה היא חיונית בתולדות המדע בדיוני. הסרט הראשון, שגם היה טוב מאד, מראה את התפרקות האנושות, וכיצד האלימות והזוועה השתלטו על העולם לאחר המלחמה הגרעינית שהיתה. הסרט השני כבר מראה את החיים אחר כך, והוא בעצם המדע הבדיוני האמיתי כאן. בסרט אפשר לראות איך הכנופיות מסתדרות ואיך האנשים ההגונים סובלים. הסרט מראה בצורה ברורה איך החיים נראים ללא התשתיות שהתרגלנו אליהן, וכיצד הכל יכול במהרה לחזור להיות פראי כמו פעם. סרטים רבים העתיקו את הקונספט הזה של פוסט-אפוקליפטי, ולכן ראוי לתת את הכבוד לאחד הסרטים הראשונים שפרחו בתחום. למרות שהסרט בן 30 שנה כמעט, הרלוונטיות שלו עדיין קיימת, ואפילו המלחמות הבלתי פוסקות על נפט ממשיכות לשלוט בעולם שלנו היום.
6. בלייד ראנר (רידלי סקוט, 1982) – שוב פעם קלאסיקת מדע בדיוני של רידלי סקוט, והפעם בכיכובו המדהים של האריסון פורד. מה לא נאמר על הסרט הזה? שהוא מדהים, פורץ דרך בתחומו, שהוא מגדיר מחדש את עולם המדע בדיוני ועוד המון סופרלטיבים. מלבד הויזואליות המדהימה שסקוט הכניס לסרט, יש בו גם פן חזק מאד של אפלוליות וניסיון להבין את הטבע האנושי. הסרט סובב הרבה מאד מסביב לשאלת ההגדרה של האדם, ואיך הוא מתקשר לאחרים, המיוצגים בסרט הזה על ידי רובוטים המופיעים כבני אדם. הסרט, המבוסס על ספרו של פיליפ ק. דיק, נותח כל כך הרבה ב-28 שנים שעברו מאז, והוא ללא ספק אחת הקלאסיקות הכי גדולות בתולדות המדע בדיוני. אחד הדברים היפים שנולדו בעקבות הסרט הוא אופנת הסייברפאנק, שעד היום אפשר לראותה בכל מיני מקומות בעולם.
7. אי.טי. (סטיבן שפילברג, 1982) – סיפורו העצוב והמרגש של אי.טי. שנשכח בטעות על כדור הארץ בעת ביקור חללית האם שלו כאן, והדרך שהוא עובר בעזרת חבריו הילדים עד שהם באים לאסוף אותו בחזרה. לא יודע מה זכור יותר מהסרט, הקטע שבו הוא אומר – E.T. Phone Home, או הקטע שהם עפים עם האופניים על רקע הירח? אולי זה בכלל האצבע שלו זוהרת בחושך? או בכלל העובדה שדרו ברימור מופיעה שם כילדה קטנה בת 4? מה שזה לא יהיה, שפילברג עשה כאן סרט מדע בדיוני מרגש ולכל המשפחה, כמו שהוא תמיד יודע לעשות, וזה היה אחד הסרטים שהקפיצו אותו הכי גבוה בהוליווד. באותה תקופה רץ סרט דומה בשם "מפגשים מהסוג השלישי" שגם דיבר על המפגש שלנו עם יצורים נחמדים מהחלל החיצון, אבל אי.טי. לקח את זה עוד כמה צעדים קדימה וממש ריגש אותנו. בעקבותיו אפילו קיבלנו את הסדרה "אלף" שהפכה את היצור החמוד מהחלל החיצון לדמות מצחיקה בפריים טיים הטלוויזיוני.
8. טרון (1982) – סרט נוסף מאותה שנה, והראשון שהשתמש בגרפיקה ממוחשבת כדי להמחיש את העתיד. טרון היה פורץ דרך בכך שהוא הראה לנו דברים שלא ראינו עד כה. הסיפור מראה את המפגש בין המרחב של המציאות לבין זה של המחשב העתידני, דרך כניסתו של גיבור הסרט לתוך המחשב. הסצינות מרובות בצבעים כחולים ומראה עתידני וחלק, ובכלל כל הקונספט של מציאות מדומה נתפס לראשונה אצל האנשים דרך הסרט הזה. מי לא חלם אחר כך שהוא עוזב את המציאות שלנו ונכנס לתוך המציאות הזו? אין ספק שהסרט הזה גם הניח את הבסיס להרבה מאד משחקי מחשב, סרטים ותפיסת עולם מדומה שהיום הרבה מאיתנו חיים דרך האינטרנט והמחשבים האישיים. שווה יהיה לראות בקרוב את סרט ההמשך שבטח יהיה פחות חזק מבחינת התסריט, אבל הרבה יותר ויזואלי ומדהים. בינתיים אפשר להתנחם במדריך הקאמה-סוטרה של טרון שסיקרנו כאן בעבר.
9. שליחות קטלנית (ג'יימס קמרון, 1984) – ארנולד שוורצנגר כרובוט רע, מסתובב עם עיניים אדומות ומחפש את הבחורה המסכנה שאותה הוא רוצה לחסל. כמה דמויות אפיות נולדו בסרט הזה. הדמות של המחסל שבא מן העתיד בעל הכוחות המדהימים, שרה קונור האמא של הלוחם שעתיד להציל את האנושות, וכמובן החייל האמיץ ריס שנשלח להגן על האמא כנגד כל הסיכויים. הרעיון של לחזור לעבר ולחסל מישהו כדי לשנות את העתיד היה חדשני מאד בסרט הזה, וג'יימס קמרון הראה לנו תמונה קודרת מאד של איך העתיד נראה וכמה עוד גרוע הוא עלול להיות אם הרובוט הנורא יצליח לחסל את שרה קונור המסכנה. בהמשך הגיע גם הפרק השני בסדרה שבו שוורצנגר הפך להיות הגיבור הטוב, והסרט עצמו הפך מסרט אפור ומותח לסרט אקשן לכל המשפחה. איך שלא מסתכלים על זה, המשפט "I'll be back" ייזכר תמיד בזכות הסדרה הזו.
10. בחזרה לעתיד (רוברט זמקיס, 1985) – קלאסיקה מדהימה שהכניסה את כל העולם לדילמה של מסע בזמן והשפעתו על המציאות. השאלה של מה יקרה אם נחזור בזמן ונשנה את העתיד, התחילה להעסיק בעקבות הסרט הזה לא רק את המתמטיקאים והפיסיקאים, אלא את כלל האוכלוסיה שנהנתה לראות את מרטי מקפליי עוזר לאבא שלו לכבוש את ליבה של אמו, כדי שהוא יצליח לשמור על הקיום שלו. אם קודם דיברנו על שליחות קטלנית שהציגה את הרעיון של לחזור לעבר כדי לפגוע בעתיד, אז הסרט הזה הראה את ההשפעה האמיתית על שינוי העבר רק בצורה יותר מהנה ועבור כל המשפחה. סרט ההמשך שהציג את העתיד גם היה מדהים, אבל הסרט השלישי כבר היה מיותר לגמרי. יש המון בעיות בסרט עם התסריט, אבל הקונספט היה חדשני ולכן היו את כל הבעיות. מצד שני, המכונית דולוריאן, הפרופסור המשוגע וכמובן מייקל ג'י פוקס נצרבו בזכרון הקולקטיבי, והביאו לנו חוויה קולנועית מגניבה ומהנה.
11. המטריקס (האחים וושובסקי, 1999) – את הרשימה החלטתי לסגור בסרט שגם נעל את האלף הקודם. קשה לתאר את המגניבות שהמטריקס הכניס לתוך עולם המדע בדיוני. בבת אחת כולם התאהבו בז'אנר, ברעיונות שלו ובמה שהוא מייצג בזכות התצוגה המדהימה שהאחים הראו כאן. אפילו המשחק הגרוע של קיאנו ריבס לא הצליח להרוס את הסרט הזה. מבחינת צילום ובימוי, נכנסה כאן לראשונה השימוש בצילום איטי עם כמה מצלמות כדי להראות סצינות קרבות מדהימות. בנוסף היה כאן שימוש אדיר בגרפיקה ממוחשבת, ובתוספת התסריט הקבוע של האם המציאות שלנו אמיתית או לא, הצליחו האחים להביא לנו סרט מדהים. הסרטים הבאים בסדרה היו בסדר אבל לא משמעותיים כמו הראשון, שהוא בגדר חובה לכולם ולא רק לחובבי המדע הבדיוני.

הרשימה הזו התחילה כ-7 קלאסיקות, גדלה ל-10, יכלה להיות הרבה יותר ובסוף נעצרה על 11. כפי שאפשר לראות בשנות ה-80 היתה הצלחה אדירה לתחום, שהתבטאה בלא מעט סרטים פורצי דרך, אחר כך באה תקופה לא קצרה של רימייקים ולעיסת תסריטים ידועים מראש. המטריקס הביא איתו את פריצת הדרך המחודשת של הגרפיקה הממוחשבת שאיתה באו הרבה מאד סרטים טובים בעשור האחרון.

חשוב לציין שבנוסף לרשימה זו יש כמובן גם את סדרת סרטי מסע בין כוכבים (אבל היות ואני לא חובב הז'אנר אני לא יודע מה הכי טוב מביניהם), ובשנתיים האחרונות קיבלנו 3 פנינים לדעתי – District 9 שמראה זווית שונה לגמרי של מדע בדיוני דרך החיים שלהם על כדור הארץ והנסיון להשתלב בינינו, הסרט הפחות מוכר Moon שהוא סיפור מדהים על עובד שנשלח לירח, וחובה לכל מי שלא ראה את הסרט עדיין. והאחרון הוא כמובן "התחלה" של כריסטופר נולאן, המציג את הטכנולוגיה של שליטה בחלומות של אנשים ואת כל הסחרור (תרתי משמע) מסביב לכך.

פוסטים בנושאים דומים:

1. 5 החייזריות הסקסיות ביותר
2. זה כריש? זה תמנון? זה כרישמנון!
3. פסטיבל ביג לבובסקי
4. Tekken – הסרט
5. 10 הפסיכופטים הגדולים בהסטוריה של הקולנוע