ניסוי הכלא של זימברדו – עכשיו הסרט
אחד הניסויים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה חברתית הוא ניסוי הכלא של פיליפ זימברדו. ניסוי זה נערך באוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב, בשנת 1971 ומטרתו היתה לבחון התנהגות אסירים וסוהרים בתנאים שדימו חיי כלא. הכלא עצמו מוקם במרתפי האוניברסיטה שנמצאת לא רחוק מסן-פרנסיסקו. על מנת להשתתף בניסוי, היו צריכים הסטונדטים לענות על מודעה שהופיעה בעיתון בה נאמר שמחפשים אנשים לניסוי של שבועיים בתשלום. כל הסטודנטים שנבחרו לניסוי היו גברים, מהמעמד הבינוני וללא שום עבר פלילי. קבוצת המתנדבים חולקה שלא בפניהם לשתי קבוצות – הסוהרים והאסירים.
מהלך הניסוי היה שבצהריי יום הגיעו לכל האסירים המיועדים שוטרים הביתה ואסרו אותם. הם נלקחו כבולים למרתפי האוניברסיטה שם הוקם הכלא הזמני. את פניהם קידמו הסוהרים שהם הקבוצה השניה בניסוי. סוהרים אלה התלבשו כמו סוהרים אמיתיים וצוידו באלות ומשקפי שמש לצורך שמירה על דיסטנס. הסוהרים קיבלו הנחייה מראש שהם אלה שקובעים לבד את כללי ההתנהגות של בית הכלא והם אחראים על שמירת הסדר בכלא. הם ידעו שאסור להם לבצע אלימות פיסית באסירים אך מעבר לזה הם חופשיים לקבוע לבד עונשים ודרכי התמודדות עם האסירים.
הניסוי הזה הוכיח מהר מאד את טבע האדם האמיתי. הסוהרים שקיבלו כוח בידיים התחילו להתעלל באסירים שלהם, שהם גם בתורם התנהגו כיאה לאסירים ולא הקשיבו להנחיות הסוהרים. התוצאה היתה שכבר ביום הראשון החלה הדרדרות ברמת הענישה של הסוהרים, שהגיעה לשיאה כבר בלילה הראשון בו החלו עינויים סדיסטים של סוהרים באסירים היות והם חשבו שהמצלמות לא יקלטו אותם בחושך.
ביום השני לניסוי כבר פרץ לו מרד של אסירים, בו הם ערמו מספר מיטות וחסמו איתם את הכניסה לאזור שבו הם שכנו. הסוהרים מצידם לא נשארו פרייארים והחליטו להפעיל כוח מוגבר נגד האסירים שכלל שימוש במטף אש. לאחר "דיכוי" המרד, הפשיטו הסוהרים את האסירים ולקחו מהם את המיטות כדי שלא ינסו שוב פעם לחסום את הדלתות. מארגני המרד נשלחו לבידוד, ובכלל היחס בין הסוהרים לאסירים נהיה אלים יותר ומסוכן יותר.
ההשפעה הנפשית על האסירים היתה מהירה מאד, ואם ביום הראשון חלקם כבר הפכו להיות מדוכאים, אזי ביום השלישי כבר סבל אחד מהם מהפרעה נפשית קשה שהתבטאה בהתפרצויות זעם ובכי. כאן נכנסו לתפקיד גם החוקרים מטעם האוניברסיטה שהרגישו כאילו הם מנהלי הכלא, והם חשבו שהאסיר מפברק את ההתנהגות שלו ובעצם הוא סתם מנסה להתחמק. התוצאה היתה שבסוף הם שחררו אותו מהניסוי. ביום הרביעי באו משפחות וחברים לבקר את הנסיינים והם נחרדו לגלות את התנאים בהם נמצאים האסירים ואת צורת ההתייחסות אליהם. החוקרים מטעם האוניברסיטה הפריכו את ההאשמות נגדם וטענו שכל זה חלק מהניסוי והכל היה ידוע מראש.
לבסוף ביום השישי, הגיעה חברתו של זימברדו לביקור ונחרדה מהמצב הנפשי של האסירים ומההתנהגות הסדיסטית של הסוהרים. היא גם נחרדה מהצורה בה זימברדו עצמו לקח על עצמו את תפקיד מנהל הכלא ונכנס אליו בלי לשים לב לניסוי עצמו. בעקבות הביקורת הנוקשה שלה החליט זימברדו להפסיק מיידית את הניסוי כבר אחרי 6 ימים ולא לחכות לתום השבועיים. בראיה לאחור הוא גם מספר על ארוע שבו הוא שמע שהאסירים רצו לארגן בריחה ואיך הוא הגיב לכך כמנהל הכלא ולא כחוקר מן הצד. ממצא מעניין נוסף הוא שחלק מהסוהרים הביעו אכזבה מכך שהניסוי נגמר לפני הזמן כי הם הרגישו טוב עם תחושת הכוח שניתנה להם ביד.
הסרט, אם לשפוט לפי הטריילר שלו שמובא כאן, אינו נצמד למקורות לגמרי, היות והוא הוליוודי למרות הכל, אבל כן כדאי לראות אותו, היות ומי שלא מכיר את הניסוי כדאי שיכיר אותו ואת תוצאותיו. המטרה המקורית היתה לבדוק איך אדם מגיב כשהוא בשבי, אך בפועל יצא מהניסוי מסקנה אחרת מעניינת והיא שאנשים נכנסים מהר מאד לתפקידים החברתיים שניתנים להם בלי לחשוב יותר מדי על ההשפעות של מהלך זה. הניסוי מראה איך בצורה רנדומלית מחליטים חברתית על תפקידך ואתה נכנס אליו בלי הרבה מחשבות, בייחוד כשמסביבך יש תמיכה במהלך זה. בצורה כזו אפשר להפוך אנשים לחיות, לרוצחים ומצד שני גם לאנשים טובים ומסורים.
חשוב לציין מספר דברים. הראשון הוא שניסוי כזה היום לא יכול להערך היות והוא מוגדר כלא-מוראלי. דבר נוסף הוא שיש קשר תרבותי לצורה בה לבשו האנשים את הדמויות שניתנו להם, וכהוכחה לכך אפשר להסתכל על ניסוי דומה שנערך בבריטניה לפני כמה שנים שהראה דפוסי התנהגות שונים (ובעיקר מתונים) לעומת אלה האמריקאים. דבר אחרון זה שההתעללות והסדיזם שהופגנו על ידי הסוהרים האמריקאיים בגוואנטנמו רק מראים עד כמה באמת אפשר לקחת אדם מן השורה וכשמכניסים אותו לתפקיד מסוים הוא נהפך להיות אדם שונה לגמרי. כמובן שזה לא חד משמעי, וגם בניסוי רק שליש מהסוהרים הראו אלימות כלפי האסירים, אבל עדיין זה מספר גדול מאד בשביל 6 ימי ניסוי, וכפי שאפשר היה לראות שבגוואנטנמו הרבה חיילים פשוטים לקחו חלק בהתעללות כך סביר להניח שמספר הסוהרים בניסוי שהיו אלימים היה גדל עם הזמן.
בכל מקרה שווה שתראו את הסרט, כי זה מראה כמה דברים על החיים שלנו ועל הדרך בה אנו לובשים תפקידים בחיינו לפי מה שהחברה מכתיבה לנו.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
18 ספט', 2010
אם כך- הסרט ממש הוליוודי