גם לעיוורים מגיע נחת
בשנים האחרונות המדע והטכנולוגיה מזנקים בקצב מסחרר, ואיתם גם הפתרונות עבור העיוורים. הפיתוחים בתחום זה מתחלקים בגדול לשניים – פיתוחים שעוזרים לעיוורים לראות, בין אם זה גושי אור וצבע ובין אם זה ראייה לא בפוקוס עד מלאה, ופיתוחים שנועדו להקל על חייהם של העיוורים ולנסות לתת להם יותר תובנות על העולם שמסביבם ואיך הוא נראה. בפוסט זה נתמקד דווקא בתחום המיני יותר של הפיתוחים אשר באים לתמוך בעיוור בהכרותו עם העולם שסביבו.
תחילה נציג את ספר הפורנו לעיוור, שאני מוכרח להודות שזה אחד מהדברים האלה שאתם תוהים איך לא עשו את זה קודם. מדובר בסה"כ בספר, עם איורים תלת-מימדיים של אנשים ערומים וכיתוב בברייל לצידם שמתאר כל מיני דברים מיניים הקשורים לתמונות הבולטות. בצורה כזו יכול העיוור למשש את הגוף העירום הבולט מתוך הדף, ולקרוא טקסטים אירוטיים הקשורים אליו. הספר, שנוצר על ידי האמנית ליסה מרפי, מכיל בסה"כ 17 ציורים תלת-מימדיים, ונמכר במחיר של 225$, היות ומדובר בלא סתם דפים, אלא תבליטים איכותיים. כמו כן אפשר להזמין כל תבליט כזה בנפרד, במחיר צנוע של 20-25$ לאחד.
אחד הדברים המעניינים בספרה של ליסה מרפי זה העובדה שכל האנשים העירומים בספר הם חברים שלה ואפילו היא עצמה, ששמו מסכה על פניהם והסכימו בצורה זו להחשף למצלמה. השימוש בחברים האישיים שלה, מקנה לספר נופך יותר אומנותי ופחות אירוטי, אך עם זאת, דעת הקהל בקרב העיוורים שמיששו את התבליטים נשארה על הצד האירוטי של העניין (ואפילו המגוחך לעיתים).
Playboy לעיוורים (תמונה: Playboy)
אבל כרגיל הראשונים שחשבו על הנושא והקדישו לכך מגזין שלם היו החברים הטובים מ-Playboy. מסתבר שכבר בשנת 1995, בחודש נובמבר, הם הוציאו מהדורה מוגבלת לעיוורים של המגזין שכללה טקסטים בברייל וכמובן הדגשות של התמונות של הנשים. יו הפנר כהרגלו הקדים את העולם בכמה צעדים, ורק 15 שנה אחר כך יצאה ליסה מרפי עם המגזין המיועד אך ורק לעיוורים ולא גרסת עיוורים לדבר קיים. מה שכן, משעשע מאד לראות את המגזין המלא של פלייבוי בברייל בתמונות שמופיעות כאן.
המצלמה עם המשטח למעלה שמציג בברייל את התמונה
המוצר הבא שהוא לא אירוטי במהותו אבל יכול לשמש כאחד זה הפיתוח המדהים הבא. מדובר במצלמה, שנראית כמו מצלמת כיס רגילה, אבל הייחוד שלה זה בעובדה שהיא יודעת לצלם ולהציג את התוצר בצורה של ברייל. מה שהיא עושה זה לתפוס את התמונה שאליה כיוון העיוור את המצלמה, על ידי כך שהעיוור צריך לשים את המצלמה על המצח שלו, וכך בעצם התמונה שתצא תהיה זהה למבט של אדם שמסתל קדימה. את התמונה שהמצלמה תפסה, היא מתרגמת תוך מספר רגעים לתבליט מבוסס ברייל, ואז העיוור יכול למשש את התבליט ולהבין מה הוא רואה לנגד עיניו. אחד הדברים היפים הנוספים במצלמה זה שהיא מקליטה 3 שניות של רעש רקע בזמן הצילום וכך העיוור יכול בעצם לתייג לעצמו את הצילומים ולשייך אותם למיקום מסויים לפי מה שהוא אומר או רעש הסביבה שהיא באותו זמן. כידוע עיוורים ניחנים בחושי שמיעה מדהימים ולכן שיטה זו עוזרת להם מאד לתייג תמונות. המצלמה מפותחת על ידי מעבדות סמסונג בסין וכרגע רק בשלבי הפיתוח שלה.
אז איך המצלמה מתקשרת לספר האירוטי בברייל? היא לא, אבל אני בטוח שעם מצלמה כזו יכולים עיוורים להתחיל לתעד כל מיני אירועים אירוטיים שהם חווים, או אפילו את המראה של חוף הים, ולהתענג אחר כך על ידי מישוש התבליטים השונים שהם צילמו והקשבה לרעשי הרקע הבוקעים מהמצלמה. ושוב פעם, הצד האירוטי אינו חובה (אבל כמו תמיד מומלץ).
