5 דרכים למות בטיולי אקסטרים
הרבה אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים קצת קיצוניים בטיולים שלהם בחו"ל (ולפעמים אף בארץ). יש משהו בהרגשת החופש שגורמת לאדם לאבד לפעמים פרופורציה ולקחת צ'אנס מעבר למה שהוא רגיל לו ביום יום. אישית אני מברך על כך וחושב שכל אדם צריך להרחיב את הגבולות שלו ולא להכנע לפחדים, אבל לפעמים עושים דברים שהם לא ממש בטיחותיים, והסוף יכול להיות גרוע מאד.
באמת נראה לכם שהוא לא ייכנס בחריץ??
אז אמנם זה נכון שבכל דבר שעושים אפשר למצוא משהו גרוע, והיום גם אפשר למות מכל דבר, אבל ישנם מספר דברים שרמת הסכנה בהם די גבוהה, ולא מעט אנשים מצאו את מותם בהם. אני שוב מודה שחלק מהדברים האלה, הם דברים שאני כן בחרתי לעשות, אבל זה לא אומר שזה מומלץ וכן יש לדעת שהסכנה אורבת לכם בעשייה זו.
- לצלול עם כרישים – אז נכון, ישנם מספר מקומות בעולם שבהם הכרישים אינם תוקפניים, וזה בטוח לצלול איתם, בלי ציוד מגן. אבל ישנם מקומות אחרים, כמו דרום-אפריקה, שם אפשר לצלול בכלוב בתוך הים עם כרישים רצחניים כמו האמלץ הלבן. החוויה הזו, שנראית לי טראומתית מאד, עולה הרבה כסף ואמורה להיות בטוחה. לצערנו לא כל מה שמספרים לכם הוא נכון, והכרישים האלה הם מכונות הרג שיודעות כמה טריקים. הסרטון הבא יבהיר לכם עד כמה העסק מסוכן ולא בטיחותי:
- אופניי הרים בכבישי מוות מסביב לעולם – אז נכון, זה כיף לא נורמלי לקחת אופניים ולעלות ולרדת הרים מטורפים כשמסביבך נוף בראשיתי הכולל הרים מושלגים, יערות, ומעט מאד סימנים לאנושות. אבל צריך לדעת לפעמים לבחור את המסלול הנכון, ולהתרחק מהכבישים הלא נכונים. אם לדוגמא יש כביש כמו כביש המוות בבוליביה, בו בכל שנה צונחים לתהום אוטובוסים ומשאיות בגלל שהוא צר מדי להכיל את כולם, אז למה להוסיף לשם עוד כלי רכב, קטן ככל שהוא יהיה. אם בכביש בארץ, עם 2 מסלולים ושוליים יחסית רחבים, מכוניות הורגות רוכבי אופניים, אז למה לנסוע על כביש צר מאד עם תהום מטורפת? לצערנו כבר מתו מספר ישראלים ככה, וכנראה ימותו עוד.
- טיפוס הרים – כמו עם אופניי ההרים, גם כאן מדובר בחוויה מדהימה. אני אישית הסתובבתי רבות בהרים גבוהים, כמו האוורסט, הר קניה, הרמה הטיבטית וצפון הודו, אבל גם בטרקים כאלה מאד חשוב להקפיד על מספר דברים. הדבר הראשון שכולם נוטים להתעלם ממנו זה מחלת הגבהים. מחלה זו לצערנו עדיין לוקחת חיים, למרות כל המודעות למחלה. אנשים פשוט מאד לא מקשיבים לגוף שלהם, ולמרות שהם מרגישים כאבי ראש ולפעמים אף יותר, הם נוטים להמשיך ולא לעצור. אולי זה הגאווה ואולי זה הטפשות (לפעמים זה היינו הך), אבל התוצאה היא זהה. הנוהל הוא יחסית פשוט, אם מרגישים קצת רע, נשארים במקום עוד יום או אפילו יומיים לפני שממשיכים הלאה, ואם מרגישים ממש רע, יורדים מייד בגובה. אנשים משום מה חושבים שהם ילכו לישון והכל ייפתר, ולרוב הם פשוט לא קמים בבוקר. מספר ישראלים איבדו כך את חייהם וחבל שכך. מעבר לזה, בטיפוס הרים מאד חשוב לשים לב לירידות. נתון מפורסם מאד מהר האוורסט הוא שרוב האנשים מתו בדרכם למטה מאשר בדרכם לפסגה. הסיבה היא לרוב פזיזות, הרגשה שהסוף קרוב ופשוט חוסר תשומת לב. גם לי זה קרה בצפון הודו, אבל למזלי יצאתי רק עם מספר צלקות קטנות.
- גורילות בערפל – אני משער שמעט מאד ישראלים מגיעים לשם, בגלל שאפריקה זה מחוץ לנורמה החברתית של הטיול לאחר הצבא, אבל למי שמגיע לאזור אוגנדה-רואנדה, ישנה אפשרות ללכת לראות גורילות הרים בסביבתם הטבעית. טיול זה הוא טיול מדהים שאני ממליץ עליו לכל אחד, אבל צריך לדעת מספר דברים. מדובר בטיול הליכה ביער גשם, כשמלווים אתכם מספר מקומיים בלבד. אם אתם עושים את זה במקום מאורגן אז אני משער שזה עם יותר אנשים, אני עשיתי את זה בזאיר וזה היה ממש מאולתר. ברגע שפוגשים את הגורילות הכל יכול לקרות. בהתחלה אתם תראו אותם מרחוק, אבל לאט לאט הן עלולות להתקרב אליכם. אם מתחשק להם לדוגמא לגעת בכם, הם יעשו את זה. הסכנה בטיול כזה טמונה בעובדה שגורילת הרים שוקלת כמה מאות קילוגרמים, כשזקן השבט, ה-silverback, שוקל בדרך כלל כ-500-600 קילוגרם. אם אחד כמוהו, או אחת הנקבות, קופץ עליכם או מרביץ לכם המצב לא יהיה טוב. תנועה אחת לא נכונה לכיוונם, בייחוד לכיוון תינוק, או לחילופין מבט ישיר בעיניים, יגרום להם להגיב באגרסיביות כלפיכם ואז רק אלוהים יכול לעזור לכם. החוויה היא מדהימה, ואני ממליץ עליה בחום, אבל צריך לדעת שטמונה בה סכנה רבה.
- נהרות – לא יודע למה, אבל משום מה בחו"ל, אנשים חושבים שנהרות גועשים הם דבר פשוט. אולי זה בגלל שאנחנו גדלנו בישראל, מקום שבו לערימת סלעים חומים קוראים נחל צאלים, ונהר הירדן ההררי זה בסה"כ זרימה איטית של מים, שאפשר ללכת בהם בקלות בחודשי הקיץ. בכל מקרה לישראלים יש נטייה בחו"ל לא להתחשב בשצף הנהר שהם פוגשים, והם מחליטים שאפשר פשוט מאד לעבור אותו ברגל בקלות. כמעט בכל שנה שומעים על מקרה של ישראלי שנסחף בנהר ומאז אבדו עקבותיו. אני אישית מכיר חבר טוב שניסה לחצות ברגל נהר סואן בצפון הודו, ובמזל הוא עדיין בחיים. הערה דומה יש גם לגבי ראפטינג. זה נראה מרחוק כמו ספורט מאד בטוח, עם כל הקסדות והמצופים, אבל האמת היא שאם אתם נכנסים למים עם צוות לא מיומן, או אפילו עם צוות מיומן, שניה אחת של חוסר ריכוז ואתם עלולים לאבד את חייכם. אשדים מסוג 5 ולעיתים רחוקות גם 4 יכולים בקלות לגבות חיי אדם, וגם זה קרה לא מעט לישראלים בחו"ל. אמנם ראפטינג זה דבר מדהים, אבל כדאי מאד לדעת עם מי עושים את זה, אפילו אם זה יעלה לכם כמה דולרים יותר.
ישנם עוד מספר דברים שאפשר לבצע בחו"ל כמו צניחה חופשית ממטוס, באנג'י וכדומה, אבל רמת הסיכון בהם יחסית קטנה. הסיבה היא שבדרך כלל מדובר בספורט אקסטרים שמאורגן על ידי חברות רציניות ואחראיות, ולכן הסיכוי לטעות שם קטן יותר. כנ"ל גם לגבי צלילה, אמנם מדובר בספורט מסוכן, אבל עם מיומנות נכונה והקפדה על הכללים, לא יקרה לכם כלום.
חשוב להדגיש שהמטרה של הכתבה הזו היא לא להפחיד אתכם ולגרום לכם לשיתוק. אני אישית עשיתי כמעט את כל הדברים שכתבתי עליהם, וממליץ על כל אחד מהם בחום רב. העניין הוא שצריך לפעמים לדעת למה נכנסים, ועוד יותר חשוב זה שצריך לדעת לבחור עם מי עושים את זה. הרבה פעמים אנשים חוסכים ואחר כך משלמים מחיר גבוה. טרק מאורגן לפסגת הר עם מדריך וציוד הכולל בלוני חמצן יכול בקלות להציל את חייכם, כנ"ל גם לגבי ראפטינג עם חברה מקצועית (כמו נהרות בישראל) או טיול אופניים באזור מדהים אך לאו דווקא על הכביש המסוכן בעולם. בכל מקרה תהנו יא זלאמה, חיים רק פעם אחת!
