5 הסימנים המראים שלתסריטאים נגמרו הרעיונות
לכתוב את התסריט לסדרה זה דבר מאד קשה. אתה צריך כל הזמן להתעלות על עצמך ולהמציא את עצמך מחדש כדי שהצופים, שכבר לעסו כמעט כל חומר אפשרי, יהנו מהסדרה שלך ולא יחשבו שזה סתם מחזור של משהו אחר שהם כבר ראו. התחרות הזו מאד קשה ובדרך כלל לכל סדרה איכותית יש פאנל שלם של כותבים שיושבים כל יום וחושבים על רעיונות חדשים ומלהיבים. אבל לפעמים זה לא מצליח. לפעמים הם כולם נתקלים ב-Writer's Block, בין אם הם קבוצה של אנשים לא מוכשרים ובין אם הסדרה כבר מיצתה כל דבר אפשרי וכבר אין מאיפה להביא חידוש.
האם הם יצליחו לחשוב על רעיון חדשני? (צילום: bareknuckleyellow, Flickr)
על מנת לעזור לכם לדעת ולהבין שלתסריטאים של הסדרה שלכם יש בעיה עם רעיונות חדשים, הכנו לכם כאן רשימה של 5 סימנים עיקריים שאם הם מופיעים בסדרה שלכם, תדעו שכנראה שום דבר חדש ומעניין כבר לא יצמח בה. הסימנים האלה בדרך כלל כבר מגיעים אחרי שכל הדמויות שכבו עם כל שאר הדמויות, וכן כבר גילו שכל אחד מהדמויות קשור בקשר דם לדמות אחר שלא ידענו על זה קודם. להלן הרשימה:
- הדמויות העיקריות יוצאות לחופשה במקום חדש ושונה – תסמין זה בעיקר קורה בסיטקומים ולעיתים גם בסדרות מתח. השינוי ב-Location של הסדרה מעיד על כך שכבר אין לתסריטאים מה לעשות במיקום הנוכחי, והם חייבים גיוון. במקרים כאלה אפילו קל מאד ללכת ולמחזר בדיחות שכבר נאמרו במקום אחר, היות ואם כל האוירה מסביב השתנתה, אז אין סיבה שהקהל לא יצחק שוב פעם מאותה בדיחה נדושה. אחת הסדרות שהכי טוחנות את הקטע הזה היא הסימפסונים, אבל אפשר לסלוח להם שאחרי 21 עונות מלאות כבר נגמרו להם הרעיונות (השבוע הם מבקרים בכותל המערבי).
- כל הפרק היה חלום אחד ארוך – זה הכי מעצבן לפי דעתי. אתם רואים פרק שלם, שהוא די הזוי ובדרך כלל קורים בו הדברים הכי מעניינים, רק כדי לגלות בסוף שזה היה רק חלום. כשזה קורה בסרט אז עוד אפשר לסלוח, אבל בסדרה, כשאתם קופצים מאושר כשסוף סוף הורגים את הדמות הראשית, רק בשביל להתאכזב בסוף ולגלות שהיא בעצם חיה והכל חזר למקומו. בדרך כלל הפרקים האלה הם הנסיון של התסריטאים לבטא את הדברים המגניבים שהם היו רוצים להכניס לסדרה אבל לא הרשו להם, ולכן הכל חוזר לסורו בסוף. בהאוס זה היה מאד חינני, אבל בסופרנוס לדוגמא זה היה די משביז.
- בין חיים למוות – אם בסעיף הקודם דיברנו על המצב שכל הפרק היה חלום, אז ללא ספק אחד המעצבנים ביותר זה כשהדמות שלנו נמצאת בין חיים ומוות. זה בדרך כלל המקום שבו התסריטאים מודים שהסדרה בקאנטים ומוציאים מן הארון את כל השלדים הישנים. כאן יש שתי אופציות, או מחזור של סצינות מהזכרון של הדמות שחצי מתה, כאילו שהיא נזכרת בחיים שהיו לה ובסוף בוחרת לחזור אליהם. בשיטה זו שורפים בערך חצי פרק על חומר קיים ובעצם לא יוצרים משהו חדש. השיטה השניה היא להעלות את הרייטינג על ידי שילוב דמויות אהובות מהעבר שנעלמו בסדרה. בדרך כלל מדובר באיזה מפגש עם הרבה תוכחות בסוף, אך ריקני מאד. נראה לי שהסדרה שלקחה את זה הכי רחוק זה האנטומיה של גריי, שם כל דמות כבר היתה במצב הזה, ועוד היד נטויה.
- דמויות מפורסמות – לפעמים בסדרות דוחפים איכשהו דמות מפורסמת מהטלויזיה או מהקולנוע. התסריטאים עושים את זה לרוב כדי להציל את הרייטינג של הסדרה, וכג'סטה לשחקן. פתאום באמצע הסדרה "חברים" לדוגמא מופיע לו ברוס וויליס. ברור שמדובר כאן בדרך להעלות את הרייטינג של הסדרה שכבר היתה באחת העונות האחרונות שלה ועוד דרך להעביר פרק או שניים, כשהקהל רק מתעניין בלראות את ברוס וויליס עם רייצ'ל ולא בדיאלוגים ביניהם. הכי גרוע זה כשהדמויות פוגשות כאילו את השחקן באמת, ואז בדרך כלל יש המרחות עליו, הקשבה לשירים שלו אם הוא זמר, ובעצם מריחת זמן אחת גדולה.
- הוספת דמויות חדשות – זאת השיטה שהכי מרמזת על כך שלתסריטאים אין יותר מה לעשות עם הדמויות הראשיות. ברגע שכבר נהיה משעמם, מכניסים פתאום דמות חדשה לגמרי, ויוצרים אינטראקציה חדשה בין כל הדמויות הישנות לדמות החדשה. זה נותן מספיק חומר לכמה פרקים ואז לפי סקרי הקהל מחליטים אם להשאיר את הדמות החדשה או להעיף אותה מהסדרה. מספיק להסתכל על כותרות הפתיחה של אבודים כדי להבין עד כמה רחוק הלכו בסדרה הזו עם דמויות המשנה. המזל הוא שלפחות התסריטאים שם מקשיבים למעריצים, ומתישהו הם התחילו לחסל את דמויות המשנה אחת אחרי השניה כדי להחזיר את אהבת הקהל לסדרה ולדמויות הראשיות שבהן המעריצים התאהבו בעונות הראשונות. סדרה שלא למדה לעשות זאת בצורה טובה היא "גיבורים" שבכל עונה הוסיפה עוד ועוד דמויות, ולא נפטרה מחלק גדול מהן. התוצאה היא שבכל פרק רואים רק כמה דקות על כל דמות, אם בכלל, וככה אפשר להמשיך ולמרוח את הסדרה על עוד עונה שלמה.
