עישון גורם לקמטים ולפגיעה בפריון

אני זוכרת שחברה הביאה לי גזיר עיתון  ועליו קטע של מאיר שלו על הפסקת עישון…
מעניין מה מאיר היה אומר אילו ידע שאפילו רומן רוסי לא השפיע עליי כמו אותו קטע, שכמה משפטים ממנו מלווים אותי עד היום. רק במהלך כתיבת שורות אלו, תוך דפדוף נוסטלגי בין שורות אותו קטע התבהר לי היכן ניטעו הזרעים של חלק מהמסרים החזקים שמלווים אותי עד היום בהקשר הזה…

עשיתי כל מה שכתוב, חוץ מעניין קופת החיסכון… תראו, הייתי אז צעירה, הרווחתי די הרבה כסף והמוטו היה להרוויח כסף כדי לעשות איתו דברים שאני אוהבת, ולעשן – אהבתי.
כך שגם אם היה מצטבר לי סכום כסף מגניב כי לא קניתי בו סיגריות – מה שבאמת הייתי רוצה לעשות זה … לקנות בו סיגריות….

התאריך הנבחר היה ליל הסדר, השנה 2006.

כמה ימים לפני התאריך המיועד, צחצחתי את האוטו ונמנעתי מלעשן בו. זה הזמן לעדכן את כל מי שטרם הבין: ריח באוטו שמעשנים בו לא עובר שנים, כך שלכמה ימים האלו אין באמת אימפקט, פרט לזה שאתה הופך להיות נהג עוד יותר עצבני ממה שהיית קודם.
עד כאן, תרגיל קטן בדחיית סיפוקים (מזל שמרחק הנסיעה מהעבודה לבית לא עולה על 15 דקות…) – לא בעיה גדולה.

עוד יום של עבודה...

בערב החג, לפני היציאה להורים נערך טקס רחיצת המאפרות הגדול.
אני שונאת לרחוץ כלים.
והיו לי הרבה מאפרות.
בקטנה.

בלילה, אחרי הכל, ולפני חצות – הסיגריה האחרונה.
עישון הסיגריה האחרונה על מרפסת דירתי (אם רק אריק, בעל הבית, היה יודע אילו רגעים היסטוריים התרחשו על מרפסת דירתו) חקוק בזיכרוני באופן בהיר יותר מהנשיקה הראשונה עם אורן בגיל 15… (וחברים, נשיקה ראשונה זה חתיכת זיכרון…).

קצת על מה שקרה מאז….

• ביום הראשון לא סיפרתי לאף אחד מהפחד שאני לא מחזיקה מעמד אפילו עד הצהריים.
• ביומיים הראשונים הייתי בטיול במדבר עם החבר'ה, שם האתגר האמיתי היה לא להתמכר לסמים במהלך אותם יומיים ופחות לא לעשן סיגריות…
• ב-3 שבועות הראשונים לא הסכמתי לצאת לאף בר או מסיבה גם אם היה מדובר בחתונה של אחותי (למזלי לא נרשמו אירועים כדוגמת האחרון שנאלצתי לפספס).
• ב-5 השבועות הראשונים. לא ישנתי יותר מחמש שעות רצוף.
• בחודשיים הראשונים השמנתי 2 ק"ג.
• חודשיים אחרי שהפסקתי לעשן כבר השתתפתי בטריאתלון ת"א (הזמן הפנוי והפחד להשמין גרמו לי לבלות בפארק הירקון יותר מאשר בכל מקום אחר…).
• שנה אחרי עוד חלמתי בהקיץ על הערב בו אשתכר עד כדי כך שארשה לעצמי לגנוב סיגריה וגם להאמין אחר כך שהייתי כ"כ שיכורה שלא היה שום דבר שיכולתי לעשות כדי למנוע את זה….
• שנתיים אחרי ועדיין אין לי אומץ אפילו לגנוב שאחטה (נדמה לי שהקטע הכי מצחיק, או אולי עצוב, בקטע של מאיר שלו זה הסיפור על הסיגריה הראשונה…. והשנייה).
• זה שהצלחתי להפסיק לעשן  עדיין נחשב לאחד ההישגים הגדולים שלי ובטח לדבר הכי טוב שקרה לי בחיים (מקום שני צמוד, האולסטאר שקניתי השבוע ).

השבוע הייתי באזכרה של חבר, שנפטר מסרטן לפני שנתיים בגיל עשרים ומשהו.
הוא לא עישן, סתם היה לו מזל ממש רע.
אבל היה לי מאד קשה אם הייתי צריכה לעמוד ליד הקבר, מול ההורים שלו, כשעשן הסיגריה של הפסקת הצהריים עדיין היה נודף ממני.

מוקדש לקובי, גיבור ישראל, שעשה את הדבר הנכון, בדיוק היום לפני חודשיים!

פוסטים בנושאים דומים:

לא נמצאו פוסטים דומים