כקמפיין של מועמד לראשות ממשלה הקמפיין החדש של אהוד ברק הוא קמפיין נוראי.

הוא מתוחכם ומתחכם, הוא ציני, הוא בעיקר מריר מאוד.

שלטי החוצות הבאנרים והמודעות בעיתונים שמודים שברק לא טרנדי, לא סימפטי, ולא סחבק מספיק בשביל שיצביעו בשבילו בעצם מתריסים בפנים של הציבור באותה מרירות ספק מתנשאת שבה מבקר טלוויזיה מתוסכל סוקר את העונה החדשה של הסמוייה בידיעה שהמאסות הגדולות והנבובות ימשיכו להסניף את הבובלילים כל ראשון ושלישי.

אם ברק אכן היה מתמודד על ראשות הממשלה הקמפיין הזה היה נזכר כאחד ההזויים שנראו כאן מטעם מועמד כלשהו, אפילו יותר מהקמפיין-שלא-היה-שם של מצנע ב-2003.

העניין הוא ש-80 יום לפני הבחירות ברק מיהר להפנים שהוא כבר מזמן לא מתמודד או אפילו פסאודו-מתמודד על הכיסא מספר 1.

כבר בשלב המוקדם הזה, לאחר שהיא מתרסקת ל-7 מנדטים ופחות בסקרים עדכניים, מפלגת העבודה הפנימה שאת המלחמה שלה היא לא מנהלת מול הליכוד וקדימה על ה-15 אחוזים הצפים שמכריעים כל מערכת בחירות. את הקמפיין האמיתי שלה העבודה מנהלת על הלחם והחמאה של בסיס הבוחרים שלה – הציבור החילוני, היוני והמשכיל, בקיצור, מלחמה על הפרידמנים.

וכקמפיין גרילה שכזה הקמפיין הזה הוא קמפיין מעולה, אחד שמחניף לציבור שבאמת מצליח להבין אותו אבל גם תופס אותו בגרון במידה הנכונה וכמעט מכריח אותו להודות בכך שהוא תכנן לא להצביע 'אמת' הפעם מכל הסיבות הלא נכונות. תכנן להתעלם מהעובדה שבעיניים חילוניות-יוניות-סוציו-ליברליות הנבחרת שמפלגת העבודה מציגה היום היא אולי הטובה והמרשימה ביותר שהייתה לה מאז הבחירות המיתולוגיות ב92, נבחרת שהבעיה הגדולה שלה מבחינה תדמיתנית היא שאיפשהו בדרך בין הניצחון המוחץ ב99 לפנטהאוז במגדלי אלרוב אנשים הפסיקו לסבול את האיש שעומד בראשה.

אתם יכולים לא להצביע בשבילנו, אומרים בעבודה לבוחרי העבר שלהם, רק תראו כמה שהסיבה הרבה יותר מטופשת ממה שאתם מנסים למכור למצפון שלכם.

אני, אם כבר התעניינתם, מקפיד לא לסבול את ברק כבר יותר מעשור ומסיבות מנומקות להפליא

פוסטים בנושאים דומים:

1. מוכרים לך לוקשים