סוף השבוע החולף, האחרון של חודש נובמבר, מבשר את תחילתה של קדחת הקניות בארה"ב. החגים בפתח, השנה החדשה (לספירתם) מתקרבת, ו'יום שישי השחור', בו מרבית החנויות והרשתות נותנות הנחות מפליגות הוציא המוני אנשים לשופינג חסר מעצורים. השנה, טירוף הקניות באמריקה גבה גם מספר קורבנות בנפש. מול סערת הקניות הזו עומדים מספר אקטיביסטים חברתיים המכריזים מדי שנה על אותו יום שישי כעל 'יום ללא קניות' (או buy nothing day).

הרעיון ל"יום ללא קניות" עלה לראשונה בוונקובר , קנדה ב-1992. טד דייב, אמן קנדי זועם אך חביב, וחבריו ה-Adbusters הכריזו על יום לבחינת השפעות צריכת היתר על החברה. מכסחי הפרסומות (זה האתר שלהם. לא רע, אבל הירחון שהם מוציאים הרבה יותר מגניב), רובם ככולם פרסומאים בעברם ניסו למחות נגד תרבות הצריכה המערבית. הם טענו, וטוענים עדיין, כי אין תועלת בעבודה קשה מדי ששכרה משמש לקניית מוצרים שאין בהם צורך. אנשי היי-טק למשל, העובדים שעות ארוכות ומפצים את ילדיהם במתנות יקרות שהילדים אינם זקוקים להן, הם רעה חולה. עדיף שיעבדו פחות שעות, תמורת פחות כסף, ויבלו בשאר הזמן עם משפחותיהם.

פעילה אקטיביסטית מסורה

בשנת 1997 התקבע התאריך של buy nothing day בצפון אמריקה (וגם בישראל, אגב) ליום שישי השחור, היום בו האמריקאים קונים את עצמם לדעת. בשאר העולם מציינים את המאורע ביום למחרת. לא כולם אגב מסכימים עם דרך הפעולה הזו. כך למשל הקבוצה המציינת את ה- steal something day מאמינה שאקטיביזם צריך להיות פעיל, ולכן קוראת לציבור לגנוב משהו ביום הזה.

בחור המציין בדבקות את היום ללא קניות הוא הכומר בילי.  Reverend Billy הוא מטיף כריזמטי בעל בלורית בלונדינית שובבה, לבוש תמיד לבן, אוחז לרוב בקונוס גדול בכדי להשמיע בקול רם את דעותיו. בסגנון הכמרים המיסיונריים האמריקאיים הוא מטיף נגד הגלובליזציה, נגד צריכת היתר, ונגד השטן הגדול – סטארבקס. כמו כל מטיף שמכבד את עצמו הוא נעזר במקהלת גוספל (לא רעה בכלל) הנקראת, כמתבקש The Stop Shopping Gospel Choir. בין שאר פעילויות הכנסיה, תוכלו לראות אותו מגרש שדים מהקופה בסטארבקס, מתריע בפני סכנת ה-shopocolypse, שילוב של שופינג ואפוקליפסה, קורא למיקי מאוס אנטי-כרייסט ושואל "מה ישו היה קונה?!". הנה הוא בראיון לרגל היום ללא קניות:

פוסטים בנושאים דומים:

לא נמצאו פוסטים דומים