בכל שנה מתקיימות מספר תערוכות רכבים מדהימות בהן מציגות חברות הרכב הגדולות את עיצובי המחר של מכוניותיהן. הרכבים המוצגים בתערוכות משקפים את הצפוי על הכביש בחמש השנים הקרובות, ובנוסף מוצגים עוד מספר רכבי קונספט שלא צפויים לעלות אי פעם על הכביש. רכבים אלה מראים את הכיוון הכללי אליו החברה מנסה לפנות, ואיך היא רואה את העתיד הקרוב בתחום הרכבים.

מעבר לרכבים אלה, שנבנים במיוחד עבור התצוגות, יש עוד עשרות עיצובים שלא עוברים את חדר העריכה, אך מציגים עולם שלם של רעיונות לגבי מראה עולם התחבורה בשנים הקרובות. בשנים האחרונות נכנסה מודעות גבוהה לעניין הסביבה והצורך בשמירה על עולם ירוק יותר, העיצובים שבחרנו להציג כאן הם של רכבים עם דגש על שמירת הסביבה, ולא על ביצועים ונפח מנוע.

הראשונה היא מכונית פג'ו 1008, שעוצבה על ידי דיוויד וולדקאמפ. מכונית זו מציגה קונספט של מכונית חזקה וקשוחה, בדיוק כמו סמל האריה של פג'ו, עם זאת היא מתוכננת להיות מכונית חשמלית הבנויה מחומרים מתחדשים וחסכונית בכמות האנרגיה אותה היא צורכת.

הרעיון המרכזי של רכב זה הוא השילוב בין גלגל אחד בדומה לאופנוע, לבין מכונית לשני אנשים. הרכב בזמן נסיעה בעיר משתמש בשני גלגלי עזר אחוריים שעוזרים לו להתייצב במהירות נמוכה. עם הגברת מהירות הנסיעה, מתרוממים גלגלי העזר והרכב מונע על ידי הגלגל הגדול המרכזי, ובעזרת מערכת ג'יירו מתוחכמת המייצבת את השלדה. בנוסף לכך ניתן לפרק חלקים מהגג והחלונות הצדדיים וכך לקבל מעין אופנוע, למי שאוהב להרגיש יותר את חוויית הנסיעה.

הרכב באורך של 2.5 מטרים בלבד ומתנשא לגובה של קצת יותר משני מטר. עם מידות כאלה הוא מתחרה רציני במכונית ה-smart בתוך הערים הגדולות. המהירות המקסימלית שהרכב יכול להגיע אליה היא 160 קמ"ש, וטווח הנסיעה של הבטריה (היות ואין מיכל דלק) הוא 300 ק"מ.

עיצוב נוסף עבור פג'ו, של מכונית עתידנית יותר המיועדת לזמנים מנוכרים וצפופים, היא המכונית של דניאל סקוטלנד. מכונית זו נראית כמו ביצה על שני גלגלים, ומיועדת לאדם אחד. המכונית מונעת על ידי בטריה חשמלית, ובמקום הגה יהיה לנהג ג'ויסטיק איתו הוא יתמרן את הרכב בעיר.

כמובן שעיצוב זה עתידני מכדי להיות מציאותי, אך התפיסה שהעתיד שייך לרכבים מינימלים, מבוססי חשמל, ומיועדים אך ורק לעיר, היא תפיסה ידועה שמעניין לראות כיצד פג'ו תאמץ אותה.

בצד רכבי השטח, יש לנו את העיצוב המגניב של רכב השטח Helios שעוצב על ידי קים גו-האן. רכב זה בנוי על אנרגיה סולארית, כיאה לרכב שטח אמיתי החשוף רוב היום לשמש. הרכב מבוסס על עיצוב של ג'יפ ספורטיבי הבנוי לנסיעה בשטח, שבעת הצורך, כשהאנרגיה הנקלטת על ידי הרכב עצמו אינה מספקת, יכול הנהג לפתוח מניפה סולארית מתא המטען. מניפה זו, שעיצובה הושאל מהטווס, מכילה פאנלים סולאריים רבים שעוזרים לקלוט אנרגיה רבה מהשמש.

אחד היתרונות היפים ברכב זה הוא שאפשר להשתמש בו כקולטן אנרגיה גם עבור הבית הפרטי, היות והוא יודע לצבור אנרגיה רבה על ידי המניפה וגוף הרכב, וכך הוא יכול לשמש כמקור אנרגיה חלופית לבית ולמוצרים חשמליים שונים. יכול להיות מעניין לראות רכבים כאלה מפוזרים ברחבי מדינות מדבריות כגון מונגוליה ומשמשים ככלי תחבורה ומקור חשמל לנוודים.

חוץ משלוש המכוניות האלה, מומלץ להכנס לאתר תחרות עיצוב המכוניות של שנת 2008, שם מוצגים רכבים נוספים בעלי עיצוב חדשני ומדהים. התחרות מתמקדת בכל האספקטים הקשורים לעולם הרכב, כשאיכות הסביבה היא רק צד אחד בתחרות זו.

פוסטים בנושאים דומים:

1. לרכב על יגואר
2. ערסים, תתכוננו לקנות!
3. GPS מהעתיד
4. One Ring to Rule Them All