טיול ברמה – חלק א'
Are we there yet?!
בין חגים, מבחנים ושרב סגרנו על שלושת הימים שלפני ליל הסדר כמועד. מפקדת המבצע חילקה משימות, השף אבימה הרכב תפריט והרס"פ הנפיל נשלח לקניות. מפת סימון שבילים מס' 1 עודכנה למהדורת 2008 בה מופיע השביל, איציק נהג המונית הוזמן להתייצב בעין זיוון, תרמילים נארזו ונעליים ווקססו. ברבע לשבע בבוקר, אור ליום רביעי, נכנסתי לאוטו ויצאתי לדרך. בזה-אחר-זה נאספו השותפים, בכפר תבור עצרנו לקנות ארוחת בוקר וכמה דקות אחרי 9:30 הגענו לעין זיוון. איציק כבר חיכה לנו וללא שהיות העברנו את הציוד למונית ונפרדנו מהפוקוס הירקרקה. בנסיעה מהירה הגענו לכניסה לאתר החרמון, נפרדנו מאיציק ומרחנו אולטרסול. הסימון הראשון התגלה על סלע, מעט אחרי הקופות…
היום הראשון
השביל מתחיל מייד אחרי קופות אתר החרמון, מימין לכביש. העדות היחידה להתחלתו היא הסימון הלבן-כחול-ירוק הראשון על סלע. אולי בעתיד יהיה גם איזה שלט, או תחנת מידע. השביל משלב ידיים עם סימון שבילים ירוק, עובר רחבה ושלטי "שטח צבאי – הכניסה אסורה" (אנחנו התעלמנו, שום דבר רע לא קרה) ויורד מזרחה לנחל גובתה. בנחל הוא עוזב את הירוק ופונה דרומה על בסיס דרך עפר קיימת (לא מסומנת), חוצה את הכביש באיזה עיקול וממשיך בנחל.
באיזשהו שלב הנחל נפתח לאחו רחב (מקום טוב לקפה ראשון), בסופו השביל עולה קצת שמאלה לרכס, הולך בשיפוע צד בין טרשים עד שמגיע לראש הרכס, שם נפתח נוף משגע של צפון הרמה, אצבע הגליל ומעל הכל – קלעת נמרוד. כשמגיעים לכביש נווה אטי"ב-מג'דל שמס מתחיל הקטע המגעיל ביום, וכנראה בשביל כולו: המזבלה של מג'דל שמס. לא יכולנו להאמין שהשביל מוליך לשם, אז חצינו את הכביש והמשכנו עם נחל ג'יפה שיוצא מהמזבלה. אבל אין מה לעשות, השביל לא חוצה אלא הולך דרך המזבלה עד שהוא עובר לרכס הבא. אנחנו עקפנו דרך פאתי המזבלה ופגשנו שוב את השביל רק בכביש לכיוון מג'דל שמס.
השביל ממשיך על שלוחה מיוערת ומתחבר לרכס של נמרוד, ומצומת הכניסה ליישוב ממשיך בצד הכביש עד היישוב. בגלל הערכת זמנים לא נכונה ואיזה תיאור שמצאנו באינטרנט תכננו לישון כאן, אבל גם עם יציאה אחרי 10:30 מהחרמון הגענו לנמרוד בסביבות 14:00. למי שכן ירצה ללון כאן – היישוב קטנטן אז בכל מקום תרגישו (כנראה בצדק) כאילו אתם בחצר של מישהו. אופציה נוספת בתשלום היא אתר הקמפינג בכניסה לנמרוד הכולל גם אוהלים אינדיאנים. במרכז היישוב, ליד מסעדת "קדירת המכשפה והחלבן" יש גן משחקים ששימש אותנו לפריסת ארוחת הצהריים. מים מלאנו מברז באחד החצרות ולימון שהנפיל שכח לקנות הוא ביקש (וקיבל) במסעדה.
אחרי הפסקה ארוכה עזבנו את נמרוד (אולי נחזור יום אחד, יש המון מעיינות על הרכס וכנראה שווה להשקיע כמה שעות בסיבוב באיזור). השביל יורד עם הרכס לכיוון עין קיניא, אבל מעט לפני הכפר מסתובב דרומה ומזרחה ועובר ליד נבי איליא, מקום קדוש לדרוזים. השביל ממשיך לרדת, לכיוון מסעדה וברכת רם.
פרגים מעל ברכת רם
בפאתי מסעדה השביל חוצה את נחל סער ליד שרידי תחנת קמח, שנראה שרוב אבניה נלקחו לבנייה משנית באחד הבתים הסמוכים. 100 מטר דרומה על הכביש הראשי שנכנס לתוך מסעדה יש מכולת גדולה ובה אפשר להצטייד לארוחת הערב והבוקר שלמחרת. עבור מי שלא אוהב אוהלים, יש גם צימרים מקומיים, הידועים בשמם "תוסקאנה בחרמון".
השביל יוצא ממסעדה מזרחה, דרך מטעי תפוחים עשירים, עד הקצה הצפוני של ברכת רם, ומשם הוא מקיף את הבריכה בקשת מצדה המערבי, רובו על כביש או דרכי עפר. בערך ב 16:45 עלינו את העלייה האחרונה לאותו יום לרכס הדרומי והתחלנו לחפש מקום לינה. קשיש דרוזי עצר את הטרקטור שלו לידנו וחילק לנו כמה חופני שקדים ירוקים מהמטע שלו.
ממש מדרום לבריכה, מעט לפני שהשביל חובר לשביל המסומן ירוק ופונה דרומה, יש רחבת עפר גדולה. היא מוגנת בחלקה ע"י סוללות עפר, ולכן הרוח אינה מהווה בעיה, היא מוסתרת חלקית מהדרכים החקלאיות, כך שיש בה גם מעט פרטיות. הזקנים שבנו הקימו את האוהל (הפסקנו לאהוב זבובים והירח מפריע לחמור לישון) בעוד הנפיל פרש את מזרונו על האדמה. השף אבימה, שאינו מאמין בזה או בזה, ומסתפק בשק"ש על האדמה, התפנה לחתוך ירקות לרוטב פסטה (ע"פ מתכון של חיים כהן). אחרי סיר ירק מרקות טרי, ואחרי הפסטה, הגיע תור הפלאסק המלא טאליסקר משובח. עננים קודרים התקרבו והלחות באוויר התעבתה, ואנו צחקנו על הילדים החפ"שים שויתרו על אוהל והודענו להם שגם תחנונים לא יעזרו להם, הם נשארים בחוץ. לשמחתם העננים לא התממשו לכדי גשם ולאור הירח הלכנו לישון כולנו.
היום השני
למרות שאנו, הזקנים, ישנו באוהל והזריחה לא שינתה את מצבנו, עדיין היינו המשכימים הראשונים (לחץ על הפרוסטטה?), בעוד הצעירים מכורבלים בשק"שיהם אחרי לילה קריר. בעטנו את שני העצלים החוצה, שייצאו לקושש עצים, לשפות קנקן תה ולהכין שקשוקה טריה. בין מטעים ירוקים, בריכה כחולה ופרגים אדומים אכלנו והתארגנו לאיטנו, עד ליציאה אחרי 8:00.
איזה נוף יא זלאמה!
השביל יצא דרומה על מורדות הר כרמים, על דרכים חקלאיות ובין מעיינות שמימיהם נתפסו לשימוש החקלאים המקומיים. בשלב מסוים, אחרי פנייה לדרום-מערב, השביל חוצה שוב את "ציר הישובים" וממשיך במקביל אליו דרומה, דרך פאתיו של יער אודם. היער הוא אחד משני יערות הפארק הגדולים של רמת הגולן (השני הוא יער יהודיה). יער פארק מתאפיין בכך שהעצים גדלים בקבוצות שביניהן שטחים פתוחים בהם צומחים רק שיחים ועשבים, מעין תמונת ראי ליער צפוף ובו קרחות. בגולן עצי יער הפארק הם בעיקר אלוני תבור, שמגיעים לגדלים מרשימים.
מעט דרומה, ועדיין קרוב לקצהו המזרחי של יער, עולה השביל לתל אל-קצעה, מהתלים הקטנים והפחות-מוכרים של הרמה. השביל עבר בין אחו מנוקד עזים וקטעים סבוכים ובמהרה הגיע לראש התל, ובו בריכה נוספת. מיהרנו לרבוץ, להכין קפה של בוקר ובעיקר להביט בנוף המשגע. אחת הדרכים לדעת שאתה בטרק אמיתי היא היכולת לשבת בראש הר ולעבור על כל המסלול שהלכת עד אליו, קודם בעין ואח"כ עם האצבע.
למרות הרצון להתעצץ עוד, לא הייתה ברירה אלא לחזור ללכת, שכן החלטנו ללכת גם היום יותר מהמתוכנן כדי לקצר את היום השלישי לשעות בודדות. ירדנו מהתל מערבה ואז פנינו דרומה, בין מטעים פורחים, וטיפסנו אל הר אודם מצפון.
המשך יבוא…
מידע שימושי נוסף:
מידע כללי, תמונות ותיאור המסלול באתר החלה"ט.
הסבר וטיפים מצוינים בויקישביל.
שרשור מצוין בקהילות תפוז.
מפת סימון שבילים מס' 1 – רמת הגולן, מהדורת 2008. שביל הגולן מסומן בתכלכל.
איציק היסעים: 0505755417, 046962905 (עין זיוון-אתר החרמון: 150 ש"ח לארבע ג'מוסים וארבעה תרמילים).
