חשיפה מקצועית
סמנכ"לית משאבי אנוש
בוקר. הגעת באיחור לעבודה ואתה שועט במסדרונות עם המחברת ביד, מחפש את חדר הישיבות בו מתקיימת הפגישה הגורלית לגבי תכולת הפרויקט שלך. אתה אוחז בידית הדלת, מקווה שהחלק הרציני של הפגישה עוד לא התחיל, ונכנס פנימה בשקט ומבלי להישיר מבט לאף אחד מהנוכחים בחדר. לבסוף אתה מאתר כסא פנוי ליד מרכז השולחן ומתיישב בו. רק אז אתה מעז להרים את עיניך ולהישיר מבט אל שאר הנוכחים בחדר, אך בדרך משהו תופס את מבטך – החזה השופע של אשת הכספים. אתה מנסה להתיק ממנו את מבטך אבל לא מצליח. המחשוף שלה פשוט מושלם, והדרך שבה החזה שלה מותח את הבד לצדדים גורם לך לשכוח איפה אתה ומה מטרת הפגישה. לבסוף, לאחר מספר שניות של בהייה, אתה אוזר כוח רב ומצליח להרים את מבטך ישר לעיניה. "האם היא קלטה שאני בודק לה את המחשוף?" אתה תוהה תוך כדי שאתה מחזיק את עצמך מלחזור ולהביט בחזה שלה שוב. אתה סופר את השניות, תוך כדי נעיצת מבט בעיניה, על מנת שהיא תראה שאתה מתעניין בה ולא בחזה שלה.
לאחר חצי דקה שלמה, אתה משוטט במבטך לשאר הנוכחים בחדר, תוך סקירה מהירה נוספת על החזה שלה. המבט עובר על איש השיווק הלבוש בבגדים מוזרים, על הטכנולוג בפולו ובג'ינס היבשושיים… ובום! אתה נופל על מחשוף עמוק עוד יותר, השייך לסמנכ"לית שלך. גם שם אתה מגייס את כל תעצומות נפשך ומרים את ראשך להסתכל לה בעיניים, אך בצמוד אליה יושבת המזכירה שלה, וגם לה אין במה להתבייש. את שאר הפגישה אתה מעביר במבטים נוקבים בעיניהן של הבנות ובין לבין מחליק במבטך על מחשופיהן ומדמיין דברים גסים שהיית עושה להן, או שעשית בעבר לחברות שלך. כמובן שאת מרבית הפגישה בכלל לא שמעת, וכשהחליטו לבטל את הפרויקט שלך הגבת בהמהום קל תוך כדי תהייה איך תהיה ההרגשה לחפון את שדיה של המזכירה.
לאחר הפגישה אתה חוזר במסדרונות למקום שלך, וכל הדרך אתה רואה רק מחשופים וציצים. כשאתה מגיע לבסוף למקומך, אתה נשען לאחור ושואל את עצמך, האם אני סוטה או שכך כולם? האם בעצם מי שמתקדם ומצליח בעבודה הם הומואים או חנונים שלא חולים על סקס (אולי כי הם לא יודעים מה זה)? ואיך אני ממשיך בסדר היום בלי שיחשבו שאני סוטה מין עם קבלות?
סיטואציה זו מוכרת לכל מי שעובד בחברה ישראלית בחודשי הקיץ החמים. ככל שהחברה גדולה יותר, כך יש יותר בחורות, וקוד הלבוש בחברות הישראליות מאפשר להן לבוא למשרד כאילו הן הולכות לים. כפכפים הם עניין שבשגרה, גופיות וחולצות עם מחשופים גם הן נורמה מקובלת. אין פגישה מרובת משתתפים שאין בה לפחות בחורה אחת שנראית כאילו היא בדרך לפאב למצוא לה סידור ללילה. הכי גרועות הן הפקידות: כולן צעירות ונאות, ותמיד יושבות עם מחשוף גדול על כסא נמוך. וכך כשאתה בא לבקש מהן משהו אתה מוצא את עצמך מסתכל מטה מטה עד לתחתונים שלהן. ומה נותר לנו לעשות? אנחנו צריכים לשחק אותה רציניים ולא לבהות ביופי שנגלה מולנו. אם אתה נתפס בוהה אתה מתויג כחרמן (במידה ואתה נראה טוב ו/או נחמד) או כסוטה (במידה ואתה נראה רע או סתם עם אופי מגעיל).
סמנכ"לית הכספים באירוע חברה
בקפטריה ובחדר האוכל המצב מחמיר, כי שם אתה פוגש גם את האוכלוסיות שאינך מתרועע איתה רוב הזמן. ביניהן אפשר למצוא את מבחר פקידות החברה, בנות הכספים, כוח האדם, והדובדבן שבקצפת – הבחורות הצעירות והעסיסיות משירות הלקוחות. הן רק כרגע יצאו מהצבא או חזרו מהטיול הגדול, והן כולן עדיין בסרט שהעבודה היא בעצם עוד סוג של בילוי. אל מול כל אלה, אתה צריך לנסות ולהתרכז באוכל שלך ובנושאי השיחה המשעממים של חבריך לשולחן. הטעות הכי גדולה היא לרדת עם אחת מהן לאכול, או אז אתה מוצא את עצמך במשחק מיוסר של מבטים חטופים למחשוף שלה, אל מול מבטים בוהים במחשופים של כל הבנות שמאחוריה. כל המשחק הזה גורם לך לאבד קשר עם הסביבה וליצור חוט ארוך של ריר בינך ובין הצלחת, מה שכמובן לא תורם למעמד החברתי שלך.
אז מה אפשר לעשות עם כל המחשופים האלה? אני אומר לבהות, ואם אפשר אז גם בגאווה. הרי המחשוף לא סתם נמצא שם, הוא נועד למשהו. הוא בסך הכל מבליט דבר יפה בגוף האישה. רוב בנות ישראל סובלות די מהר מאיבוד פרופורציה מסוים בגופם, הקורה לרוב בתקופת הצבא. החזה הוא האיבר האחרון שנשאר מסודר ומושך (ותודה לך שוב, ממציא ה-Push up האגדי!). אם הן בוחרות להציג אותו לראווה כדי לזכות במבטים, בואו ניתן להן אותם! כמובן שרצוי שזה יתבצע בעדינות ובלי הטרדות מיניות מיותרות, אבל מבט קצרצר פה ושם, גם אם נתפסים, לא יזיק ואף יכול להחמיא. אולי לא כדאי שהסמנכ"לית תקלוט אתכם, אבל לבחורות משירות הלקוחות מגיע כל הכבוד.
ושתהיה לכולנו בהצלחה בישיבת העבודה הבאה!
