“Too much of anything is bad, but too much of good whiskey is barely enough.”

Mark Twain 

האנגלים אשמים

אם האנגלים לא היו הצרה המשותפת של הסקוטים והאירים, סביר להניח שההיסטוריה של האיים הבריטים הייתה מלאה בקרבות עקובים מדם שניטשו על הזכות לטעון "אנחנו היינו ראשונים". לצערם ולשמחתם של האנגלים, הם היו שיכורים מדי מכדי לעמוד (בכלל) נגד גדודי שותי התה ואוכלי הביסקוויטים (בפרט).

באופן רשמי, מזקקת בושמילס (אירלנד) הנה המזקקה המתועדת הראשונה. היא הוקמה ב- 1608 לאחר כיבוש אירלנד ע"י האנגלים, אך תיעוד לקיומם של ה- Aqua Vita (כינוי לוויסקי שמשמעו "מי החיים") יש כבר מהמאה ה- 12 לספירה בשתי הארצות. 

וויסקי - איך עושים את זה?

בגדול, וויסקי הוא פשוט בירה מזוקקת: קח כמה גרגרי שעורה, הנבט, יבש אותם, התסס עם קצת מים וזקק את מה שיצא. פשוט לא?

אז זהו שלא, בתהליך הזה קיימים אין ספור משתנים: הדגנים שנכנסים לתערובת פרט לשעורה, סוג העץ שממנו עשויה רצפת הייבוש, סוג ומקור הדלק המחמם את רצפת הייבוש, מקור המים, אופן הזיקוק, סוג העץ ממנו עשויה החבית בה יישנו את הוויסקי, המשקה שיושן קודם לכן באותה חבית (בד"כ פורט, או שרי), הטמפרטורה ומידת הלחות בחדר היישון וכמובן הזמן שבו שהה הזהב החום בחבית. 

לאומן המתזמר את כל הטירוף הזה קוראים "מאסטר בלנדר" והוא אחראי על כך שבסופו של דבר תקבלו את אותו טעם בכל פעם שתשתו את אותו וויסקי. רק כדי לסבר את האוזן, כדי להגיע למעמד הזה, אדם מבלה בד"כ 15-20 שנה כשוליה בכדי ללמוד את דקויות המקצוע. על פי רוב, יצרני הבלנדד אינם מזקקים בעצמם, אלא רוכשים וויסקי ממזקקות אחרות. חלק משמעותי בתערובת הוא וויסקי שנקרא סינגל מאלט (Single Malt). וויסקי סינגל בהגדרתו, הוא וויסקי שיוצר משעורה בלבד ובמזקקה אחת בלבד. כיוון שכך, הבדלי הטעם בין סינגל מאלט אחד למשנהו, הם בדרך כלל משמעותיים יותר מאשר בין הבלנדד לסוגיו.  

על ארבעה סוגים של וויסקי דיברו שתייני העולם (התאחדו!)

עולם הוויסקי המודרני מתחלק לארבע קטגוריות עיקריות, על פי ארבע ארצות שונות: סקוטלנד, אירלנד, ארצות הברית וקנדה. דרך אגב, גם בארץ מייצרים וויסקי והוא בהחלט לא רע לניקוי מנועי משאיות.

הוויסקי הסקוטי (Scotch) הוא הרחב והמגוון בין ארבעת הקטגוריות, עם מאות מותגים שונים, שרק חלקם הקטן מוכר בארץ. הסקוטים הם גם היצרנים הרציניים ביותר של סינגל מאלטים.

במאלטים, קיימת גם חלוקה גיאוגרפית לאזורים שונים בסקוטלנד:

Highlands – וויסקי המיוצר במזקקות הנמצאות בהרי מערב סקוטלנד ומאופיין ברמת זיקוק גבוהה, צבע בהיר יחסית וטעם נקי עם או בלי עישון קל. מותגים מוכרים בארץ מקטגוריה זו הם: Highland Park, Glenmorangie ו- Oban.

Lowlands – וויסקי המיוצר בשפלה הסקוטית, בעל טעם עשיר ומורכב. מותג מסוג זה הקיים בארץ הוא Glenkinchie.

Speyside – וויסקי המיוצר באזור החוף הצפון מזרחי. בעל טעם עדין, אך מעושן. בארץ מוכר מאוד ה- Glenfiddich. למי שרוצה להשתדרג למשהו מעושן יותר, נסו את ה- Macallan שמגיע מרמת יישון של 10 שנים ומעלה ולא תתאכזבו. 

Isly -  וויסקי המיוצר בשלל האיים מצפונה וממערבה של סקוטלנד. מאופיין על פי רוב בטעם מעושן, כבד ועתיר אלכוהול (בד"כ מ- 50% ומעלה). בשנים האחרונות יש יבוא יפה של מותגי Isly לארץ. על ה-Display ניתן לראות את Laphroig, Scappa, Isle of Jura ומדי פעם גם את ה- Lagavulin המשובח ואת ה- Ardbeg שנחשבת למזקקת ה- Isly הראשונה. 

בפעם הבאה נדבר קצת על הוויסקי האירי והאמריקני ואולי נכנס לקצת המלצות. עד אז, דאגתי לכם פה למתכון מצוין לעוף בוויסקי שמצאתי באינטרנט. 

פוסטים בנושאים דומים:

1. 5 דרכים יצירתיות לצרוך וודקה
2. השוקו של המבוגרים
3. 10 דברים שאסור לעשות כששיכורים
4. רעלים לעשירים בלבד
5. סמים כפי שלא הכרתם