שישי, 5:45

השעון מצלצל, אני מסנן קללה אל תוך הכר, והולך לצחצח שיניים. בדרך חזרה אני מנער את הנפיל, שלא מבליע את הקללה. צריך לדחוף את האוכל מהמקרר לתיקים, ומהר, כי החמור כבר בדרך, ואחרי שהוא התעורר ב-5 הוא באמת נרגן, וזה כבר מסוכן.

שישי, 9:00

פורקים מהטרמפ בקצהו הדרומי של המכתש הגדול ומארגנים ארוחת בוקר. זיו פותח את התיק ומוציא Tortia de papas עטופה ברדיד אלומיניום. תבורכנה ידי האשה, ששולחת את הגבר שלה למדבר בנשיקה וטורטיה. פה מתחיל התהליך של העברת משקל מהתיק שעל הגב אל הכרס שעל הבטן, תהליך שמומלץ בכל מדריכי ההליכה והתרמילאות. זו גם הזדמנות להיכרות בין כולם ולהיכרות של כולם עם המסלול. נצפו כמה גבות מורמות, אבל ההסתייגויות, אם היו, לא יצאו לאויר המכתש.

שישי, 9:30

עליה ראשונה. כל טרק שמכבד את עצמו מתחיל בעליה, והטרק הזה אינו יוצא דופן. אני מאמין שככה צריך להתחיל, ללחוץ על הגוף הסרבן ולהכריח אותו למצוא את הקצב שלו – של הנשימה, ההליכה והמנוחה – אותו קצב נסבל, שבו הוא יכול להמשיך עד קץ הכל, או לפחות עד קץ המדבר. והגוף סרבן – יותר מדי זמן עבר מאז נשאתי תרמיל כבד שכזה בשביל לא מוכר. אבל אחרי שעה או שעתיים, אני והגוף מגיעים לאיזו פשרה, ופתאום הכל מוכר – השביל, המשקל והמדבר – כולם מברכים אותי בברכת "ברוך הבא" ו"איפה היית? התגעגענו". גם אני, אחים שלי, גם אני.

שישי, 12:00

יושבים ומכרסמים פירות יבשים בראש אחת הפסגות. אין כמו פירות יבשים. גם סוכרים זמינים לגוף העייף, גם יחס ערך אנרגיה/משקל מצוין, גם עוזר ליציאות, בעיקר אם אתה חי על אורז וקוסקוס וגם טעים. אני מעדיף אותם על כל אנרג'י בר שלא יהיה (ובטח על זה עם חתיכות האשכולית האדומה שסיבו הביא). אני מכרסם ומביט מסביב. הפלטה הסורית גוברת על הפלטה האפריקנית במירוץ שלהן צפונה בכמה מ"מ בשנה, , וכאילו שההפסד המביש הזה לא מספיק, הוא מותיר בפלטה האפריקנית קמטים ושברים. בנגב הצפוני יש ארבעה קמרים, כמעט מקבילים זה לזה, במאונך לשבר הגדול. אני יושב על ראש קמר חתירה ומנסה לדמיין, בהילוך מהיר, את הקימוט האדיר, את השבירה ואת היווצרות המכתש. כושה מעיר אותי מההזיה כשהוא עומס את התרמיל על גבו ומתחיל ללכת. אין ברירה אלא להמשיך.

שישי, 16:00

נגמרה ההליכה להיום – החושך מתקרב ולנ.ג. 682 נעלה רק מחר. כולם שמחים להיפטר מהתרמילים הכבדים ל-15 שעות, ולהתמקד במה שאנחנו עושים טוב באמת – לאכול. הטיול מפשיט את החיים מקליפותיהם ומשאיר רק את הליבה, את הבסיס. נותרים הצרכים הבסיסיים ביותר – מים, אוכל, בגדים חמים, משטח ישר לשק"ש – כל כך פשוט להיות מסופק, להיות מאושר. הקושי הפיזי מקלף את האנשים ומקרב אותם, אנשים שאתמול לא הכירו מוצאים שפה משותפת. גשם קל מרטיב את המדבר ואותנו, הפלסק עובר מפה לפה ומחמם את הגוף ולאור הכוכבים אנשים מתכסים בשק"ש ונרדמים. 

שבת, 6:00

שק"ש טוב באמת, מחמם אותך יותר, ככל שאתה לובש פחות. משהו בנוגע להעברת חום מהגוף לסיבים החלולים של השק"ש, שמתמלאים באויר חם, מתנפחים ומקרינים את החום בחזרה אל הגוף. ישנתי עירום, וישנתי טוב. השק"ש היה ספוג מבחוץ בטל ויבש מבפנים. כנראה שהוא עונה לתיאור של טוב באמת. דומה שהתרמיל הצטמצם לעומת אתמול, אחרי שכמעט חצי מכמות המים ויותר מחצי מכמות האוכל נגוזו להם, ועדיין הוא כבד. תרמיל בטרק הוא כמו האפוד במילואים – כל יום כבד מעט מהיום הקודם. בחוסר רצון אנו יוצאים אל צינת הבוקר, העלייה הגדולה ל-682 עדיין ממתינה לנו.

שבת, 10:30

ארוחת בוקר שניה בראש הרכס. אין כמו תיאבון טרקים ליצור שילובים נוסח סנדביץ' עם שוקולד, טונה וגבינה צהובה. לפי המפה, האוכף שמתחתיו התמקמנו הוא ראש העליה האחרונה בטיול. עוד ירידה של 4 ק"מ בנחל עפרן, ורק מישור צין מפריד בינינו לבין הסיום.

שבת, 13:30

13 ק"מ יש בינינו ובין שער מפעל אורון, שם אמורה לחכות המונית בשעה 16:00. ממשיכים בהליכה מהירה בשביל רחב במישור, שינוי מרענן לאחר יום וחצי של הליכה קשה בשיפוע צד. עוברים את גבעת מדור, ומישהו מציע לגלף בשורת עמודי הסלע שבחזיתה את פניהם של חברי מרכז הליכוד, משל היתה הר ראשמור שלנו. מצפון מלווה אותנו הר כרבולת, על שלל פסגותיו. "שם היינו אתמול, גילי. ושם. ושם. ושם".

שבת, 16:00

יוסי הנאמן מ"מוניות א. א. אורן" כבר מחכה בש.ג. כשאנחנו מגיעים. בלי טקסים אנחנו עולים לטרנזיט.

שבת, 17:22

מגיעים למרחצאות החמים ב"נווה מדבר". כל מילה נוספת מיותרת.

כדאי לדעת

עונה מועדפת: סוף הסתיו עד תחילת האביב. אתם לא רוצים להיות שם כשחם באמת.

מפה: מפת סימון שבילים מס' 15. סימון שבילים ירוק בתחילה, אח"כ לאורך שביל ישראל עד עזיבת נחל עפרן (פרט לקטע אחד באמצע בו שביל ישראל יורד לחניון לילה והמסלול ממשיך בסימון כחול). מנחל עפרן סימון אדום עד לפתחת נחל מדור, משם סימון שחור ושוב אדום עד הסיום.

התחלה: חצי ק"מ מערבית ליציאה מהמכתש הגדול, על כביש 225, ליד סימון שבילים ירוק.

סיום: ש.ג. מפעלי אורון.

אורך: המסלול המתואר כאן אורכו כ-33 ק"מ בקו אווירי, אבל זה לא המרחק האווירי שיהרוג אתכם, אלא ההליכה בשיפוע צד, העליות והירידות. והעליות. קחו לעצמכם יומיים בשביל המסלול (כמונו), או שתקצרו ע"י ירידה בנחל מדור, במקום בעפרן.

מרחצאות: אחרי טרק של יומיים, מה יכול להיות יותר טוב מקצת מים לוהטים לשחרור. שני ק"מ מערבה לצומת משאבים שוכן לו נוה מדבר.

תודות

לג'והן ג'יימיסון ובניו, על קו מוצרים מצוין ומסורת של יותר מ 220 שנה.

מסלול הטיול

באדיבות עמוד ענן (אתר שווה) מצורף כאן מסלול הטיול .

פוסטים בנושאים דומים:

1. 10 הארצות היקרות ביותר לשתות בהן בירה
2. 5 הטרקים הטובים ביותר בנפאל
3. 25 דברים שכל מטייל חייב לעבור בחייו
4. המדינות שהכי מסוכן לטייל בהן
5. לבד בחשיכה – מסע לפסגת הר קניה